עברית וערבית משתלבות יחד בפרויקט הגמר של ענבר גליימר

ענבר גליימר השתמשה באותיות כדי לעסוק בנושא של נישואים מעורבים ולהעביר מסרים של אהבה, חיבור ושיוויון

מאת

הפרויקט שלי ’נישואים מעורבים באותיות‘ הוא דיון חזותי באמצעים טיפוגרפיים בסוגיית הנישואים המעורבים בישראל, בין ערבים ליהודים. הפרויקט עוסק במפגש בין יהודים לערבים ובמכלול הקשיים הבאים לידי ביטוי במישור החברתי, הדתי והלאומי. הפחד, הבושה וההסתרה של האהבה של זוגות מעורבים הייתה כמעט בלתי נתפסת עבורי, ועוררה אצלי את המחשבה שיכול לקרות מצב שהאהבה שלי תהיה תלויה בהסכמתו של גורם חיצוני.

המחקר שלי התבסס ברובו על בחינה של כתבי קודש משתי הדתות כייצוגים לקונפליקט. הפניה לכתבי קודש כמו הקוראן הייתה נקודת מוצא רעיונית תכנית וחזותית. תוך כדי תהליך ומחקר נפלה ההחלטה להשתמש בשמות בני הזוג המיוצגים באמצעים טיפוגרפים. השמות יהוו מתווך לאמירה הדנה בקשרי אהבה בלתי אפשריים בין יהודים לערבים. במציאות מורכבת כמו שלנו כאשר הסכסוך בין ערבים ליהודים מתגבר והקושי בקבלת זוגות מעורבים מתעצם, הפכו האותיות למוטיבים דמויי תכשיטים החוגגים את הקשר בין שתי הדתות. העיסוק בטיפוגרפיה בפרויקט זה היה לי לכלי כדי להעביר את המסר, ליצור חיבור שחוגג אהבה כמו שחוגגים פונט חדש שיוצא לאור. חיבור של אותיות בין שתי שפות הוא דבר שעניין אותי עוד מאז שהתוודעתי לפרויקטים דו־לשוניים כמו ״ערברית״ של לירון לביא ופרויקט הגמר המרתק של מיכל וקסלר. רציתי לבדוק איך אני יכולה להתמודד עם האתגר של שילוב דו־לשוני בדרך חדשה.

תהליך העיצוב התחיל בבחירת שני פונטים אשר ישמשו אותי בבניית האות החדשה שלי. Kufi Dawn בערבית – פונט קדום אשר שימש לכתיבת הקוראן ו־Stam Ashkenazi, אשר משמש לכתיבת קדושה יהודית ובצורה אינטואטיבית זורק אותנו למקורות יהודים. החיבור הוא בין שתי אותיות מקבילות משתי השפות תוך כדי הצבת אות ערבית ואות עברית זו לצד זו ובחינת הנקודות בהן החיבור יהיה ”חלק וקל“ לעומת החיבור הקשה והכבד ש“לוקחים על עצמם“ זוגות מעורבים בישראל.

אחד האתגרים שעמד בפניי הוא האתגר הדו־לשוני. במהלך הפרויקט ניסיתי להתגבר על התחושה שנוצרה כי השפה העברית זוכה אצלי לקדימות ועדיפות בצורה אינטואטיבית כדוברת השפה, אתגר אשר נפתר תוך כדי תהליך העיצוב ובעזרת עבודה משותפת עם דוברי ערבית. ערך השיוויון בין השפות היה חשוב ביותר עבורי ולכן שמתי עליו דגש בעיצוב וסגנון האות. שיווין זה בא לידי ביטוי בעיקר בהחלטה על עובי האות, ובבחירה היכן אני מחליטה על עובי שווה והיכן אני מניחה לעובי המקורי להישאר. החלטה נוספת הייתה שימור של סריפים המזוהים עם סגנון ערבי ויהודי. התמהיל התאזן והסמלים הטיפוגרפים היו לשיוויוניים. למרות שמטרת הפרויקט לא היתה יצירת פונט עדיין, פיתחתי דרך עבודה מתודית אשר הפכה את החיבורים לשיטה אותה ניתן ליישם על תמהילים שונים.

״ערך השיוויון בין השפות היה חשוב ביותר עבורי. שיווין זה בא לידי ביטוי בעיקר בהחלטה על עובי האות ובבחירה היכן אני מחליטה על עובי שווה והיכן אני מניחה לעובי המקורי להישאר.״לאחר יצירת הפונט במלואו יצרתי קשר עם זוגות מעורבים בארץ, חלקם מוכרים וחלקם אנונימיים שאישרו לי ברוחב לב להשתמש בשמותיהם. הידיעה שלהם שיש סטודנטית לעיצוב שבפרויקט הגמר שלה בוחרת להתמקד בנושא קרוב לליבם, הזוגיות המיוחדת שלהם, עוררה בהם שמחה ואפילו הכרת תודה. הבחירה בשמות הפרטיים הגיעה מהמחשבה כי מאחורי כל שם יש סיפור, מטען, תרבות והיסטוריה. ניתן, ברוב המקרים, לזהות הבדלי דת ותרבות לפי שמו של האדם. בחירה זו מחזקת ומדגישה את החיבור הרגשי והטעון שבפרויקט זה.

השתמשתי באות הראשונה של השם ובאותה שיטה של חיבור האותיות, גם כאן הצבתי אותן זו לצד זו ויצרתי חיבור אינטואטיבי רק שכאן היה לי חשוב ל‘תכשט' את התוצאה ולהאדיר את הזוג בפעולה זו. הוספתי יציאות חדשות מהאותיות שלוקחות השראה מהסגנון של האות עצמה. על ידי כך נוצר תכשיט טיפוגרפי ייחודי ואישי לכל זוג.

על מנת לחזק את הרעיון הראשוני, אלטרנטיבה לזוגות מעורבים להינשא, ולתת נקודת מבט נוספת על התכשיט הטיפוגרפי שיצרתי, עיצבתי לאייאאוטים למסמך רשמי בו נחתם אותו סמל חדש שנוצר לכל זוג. בסופו של יום הפרויקט הזה נוצר מתוך אהבה לבני אדם, אהבה לתרבות ולסיפור שכל אדם מביא איתו, לשפה. הפרויקט נוצר מתוך מחשבה על עצם זה שכולנו חיים כאן ביחד ושאהבה היא בלתי נשלטת ואף אחד לא יכול לבחור עבור אדם את מי לאהוב ובטח שלא לשפוט אותו על בחירת ליבו. טיפוגרפיה היא כלי להעברת מסרים והיא חגיגה אחת גדולה, הפרויקט שלי מלא תקווה לעולם טוב יותר שבאה לידי ביטוי בעזרתה.