כל מה שרציתם לדעת על כתב הברייל

Photo by Stefan Malmesjö

Photo by Stefan Malmesjö

"אתה משתמש הרבה בעינייך?
די הרבה, לא יותר מתמיד..."

(מתוך ׳חלומו של ברונו׳ מאת אייריס מרדוק)

נתקלתי במשפט הזה לפני 4 שנים בערך, כשעבדתי על פרויקט ללימודים בבצלאל. הוא המשיך ללוות אותי מאז בכל מיני הזדמנויות, אמנותיות יותר ופחות. איך אפשר לכמת שימוש בעיניים? כמעט כמו שאפשר לכמת את השימוש שלנו בחמצן.

התברכתי במינוס 9 וחצי בעין הימנית ובמינוס עשר בעין בשמאלית. קוצר הראייה שלי הביא אותי לעסוק בכל מה שקשור לראייה (ועיוורון) כמה וכמה פעמים, כך שהבחירה בברייל גם עכשיו - אינה מפתיעה. אם נצא לרגע מהקונטקסט ונבחן את הברייל רק דרך הפריזמה החזותית, מדובר ביצירת מופת. הברייל המציא את הלבן־על־לבן (לפני שהוא הפך להיות טרנדי). מקסימה אותי המחשבה שעבור אנשים רואים, הוא כמעט בלתי נראה אלא אם נוגעים בו, ולחלוטין חסר משמעות. זהו צופן שאין לנו הכלים לפענח אותו. לברייל יש את הכח להפוך את הרואים לעיוורים באופן מסויים.

לברייל יש את הכח להפוך את הרואים לעיוורים, באופן מסויים

מה שהביא להמצאתו של הברייל היא שרשרת אירועים מרתקת: הצעד הראשון בדרך קרה ב־1771 כשולנטין האי, איש חינוך בבית הספר לעיוורים בפריז (שהיה הראשון מסוגו בעולם), הבחין שעיוורים מסוגלים לקרוא אותיות באמצעות מישושן והביא לבית הספר דפי תבליט עם טקסטים שלמים. זה בהחלט היה פיתרון יצירתי, אולם הדבר הביא לעלויות הפקה אדירות ולמבחר מצומצם מאד של ספרים, כשהתוצאה הסופית הייתה ספרים גדולים, כבדים ומסורבלים. בשנת 1821 הגיע חייל צרפתי בשם צ'ארלס בארבייר, לאותו בית הספר, להציג בפני אנשיו ותלמידיו את המצאתו. בארבייר המציא את ה-Night Writing, שיטת תקשורת שפיתח לחייליו על מנת שאלו יוכלו להעביר מסרים מבלי לדבר, ובכך לשמור על ביטחון־שדה. השיטה מתבססת על תבנית של 12 נקודות בולטות שבקומבינציות הבלטה שונות, ייצגו מסרים שונים. בהרצאתו של בארבייר נכח לואי ברייל, תלמיד עיוור בן 15 (ותלמידו של ולנטין האי), שהחליט לשכלל את שיטתו של בארבייר ולצמצם את התבנית ל־6 נקודות בלבד. כל 6 נקודות הן למעשה ׳תא ברייל׳ המייצג סימן לאות אחת. וזו השיטה שהפכה להיות כתב הברייל שאנו מכירים כיום. המצאתו של ברייל הפכה לאבן־דרך, ולימים הוא עצמו הפך לאיש חינוך מוערך בבית הספר בו למד, והמציא בחלוף השנים שיטה דומה לשימוש קריאת תווי מוסיקה ונוסחאות מתמטיות.

,Photo by Karola Riegler taken at Vienna

,Photo by Karola Riegler taken at Vienna

לפני עידן המחשב, לאדם שרצה לכתוב ברייל הייתה אופציה נוספת (וסיזיפית למדי) פרט למכונת כתיבה. כרטיס קרטון שאותו ניתן לסגור בתבנית מיוחדת ולדקור את הכרטיס בעזרת חרט. התבנית אפשרה לדקור את הכרטיס רק במקומות הנכונים ליצירת כתב ברייל תקין. תבנית זו הכילה שורות מסודרות עם תאים מסודרים לאותיות וחורים עבור כל אחת משש הנקודות היוצרת כל אות. החיסרון של שיטת כתיבה זו הוא הקושי הנובע מהעובדה שכיוון הכתיבה הפוך לכיוון הקריאה: למעשה הכתיבה נעשתה על צידו של הכרטיס שבו דקר הכותב שקעים בעזרת החרט ואילו הקריאה נעשתה בצידו ההפוך של הכרטיס - הצד בו נוצרו בליטות. מכאן שהשיטה הזאת הייתה המקבילה ל"פנקס" ובו רשימות קצרות וענייניות. השיטה הזו לא שימשה להכנת ספרי הברייל עבי הכרס.

כתב הברייל העברי מעט מורכב יותר (ואולי בכלל צריך פרק משלו). הוא למעשה הגדרה מחדש של כתב הברייל האנגלי ולכן הוא נכתב משמאל לימין כמו באנגלית. האותיות העבריות מבוססות על הלועזיות בכך שהסימנים זהים לאותיות בעלות צליל דומה בעברית ובלועזית (לדוגמא: א ו־A הן בעלות סימן זהה). החלק המרתק ביותר הוא הניקוד העברי, שלא קיים בכתב הלועזי - גם כאן קיים קשר בין הצליל של האות להמרת הסימן שלו לניקוד העברי: סימן האות O משמשת לסימן החולם (אֹ) בברייל העברי, האות U משמשת לשורוק (אֻ) האות I משמשת לחיריק המלא (אִ). אם לבחור את החלק שחימם את הלב הטיפוגרפית שלי, היא העובדה שבברייל עברי, הניקוד יבוא לצד האות אותה בה לנקד, ולא באותה תיבת הברייל של האות. לגבי האותיות הסופיות, ובכן לא אשאיר אתכם במתח - אין כאלו בברייל עברי.



תגובה אחת על כל מה שרציתם לדעת על כתב הברייל

תגובות פייסבוק