זאב רבן - מעצב של פעם

מעידן בו הגבולות בין עיצוב גרפי לעיצוב מוצר היו מטושטים מאוד, מביט בנו היוצר האקלקטי שהיה רבן ומעלה תהיות לגבי ההיצמדות שלנו למסך

זאב רבן היה איש אשכולות וברוך־כפיים בכל הנוגע לאומנויות היפות. בהכשרתו העיקרית היה פסל ועבד לרוב באבן ובמתכת, אך עבודתו הגרפית השאירה את חותמה בדברי ימי העיצוב הגרפי הישראלי עד ימינו. הוא נולד בלודז' שבפולין בשנת 1890 למשפחה חרדית, לעת ערב יום הכיפורים, בשם וולף רביצקי. לאחר שקיבל חינוך דתי בעיר התעשייתית־הפולנית, ובעקבות שינויי השקפה דתיים פנים־משפחתיים, החל זאב בן ה־15 ללמוד אמנות בשני בתי הספר בעיר, שהעניקו התמחות בציור ובפיסול.

זאב רבן ליד ארון קודש שעיצב בבצלאל

בשנת 1906 והוא רק בן 16, מתקבל רבן ל"בית הספר המלכותי לאמנויות ואומנויות" במינכן, ושם מתוודע לסגנון השלט בעיר בתקופה זו - "היוגנדסטיל". ההשפעות האר־נוביות המובהקות של הסגנון, וביניהן עידון ועיגול האות הגותית ושימוש בצבעים חמים כחלק מהניסיון לחקות את הטבע, ינכחו היטב בכל העבודות הגרפיות של רבן בהמשך דרכו כמעצב. עד לשנת עלייתו לארץ ב־1912 הוא מספיק לעבור בבריסל ובפריז ולשפר את יכולותיו בפיסול, עיצוב וציור.

לקראת סוף העלייה השניה, מחליט רבן להצטרף ל"חלוצים" ולהגר לפלשתינה, ועבודתו האומנותית והגרפית בהחלט פועלת מכח אותה רוח חלוצית. הוא מעצב כרזות תיירות, מאייר ספרים ללימוד עברית, מעצב סמלים וטובע מדליות וסיכות לארגונים למדינה שבדרך. אך יותר מכל, ראוי לציין את הצטרפותו כסטודנט־מרצה לבצלאל מיד עם הגיעו לארץ, ואת יצירתו הענפה, רובה כפסל, תחת הסגנון המובהק של בצלאל הישן, ששילב יוגנדסטיל על הטיותיו האר־נוביות עם מוטיבים יהודיים ומקראיים. בעבודתו של רבן, התגבש הסגנון הזה לכדי זרם אומנותי חדש - הסימבוליזם העברי.

מתוך שורשיו של הז'אנר הספרותי־אומנותי האירופאי המתייחס לסימבוליזם, יונק רבן את העקרונות המרכזיים - ביטוי האידיאות, בניית מערכת מובנית וסינטטית, עמדה סובייקטיבית של היוצר, ייצוגים ארכיטיפיים ובעיקר דקורטיביות המכילה את כל הקודמים ביחד לכדי יצירה שלמה והרמונית המשרה שלווה ורוגע. כך הוא מתאר את פלשתינה בכרזות התיירות שעיצב, בפריימים ממוסגרים בהם ניבטת ארץ התנ"ך, מזמינה ומלאת סמלים אייקונוגרפים באיור אידילי.

פרסומת לסיגריות ולעידוד תיירות לפלשתינה בעיצוב רבן

כרזה ידועה נוספת שהחלה את דרכה כתווית לארגזי תפוזים (ראו את הארגז בכרזה), היא הפרסומת לפרי הדר של 'החברה לפירות יפו'. בכרזה, שצוירה בארבע צבעים, רשם רבן סבל מבית האריזה על תלבושתו האורינטלית, כשהוא עומד בחוף ימה של תל אביב שלא מזמן נוסדה. מאחורי הסבל נשקף נמל יפו, וניכר שרבן צייר את הנוף מתוך התבוננות ישירה ולא מן הזיכרון, מאחר ואת הפרספקטיבה ניתן לאתר במשוער גם כיום. גם הטיפוגרפיה בה בחר לעטר את הכרזה היא שילוב מעניין בין ישן לחדש, בין סריפיות מזרח אירופאית לבין טיפוס אות כותרת לועזית סן־סריפית בקרנינג צפוף שכמעט ויוצר ליגטורה ייחודית בין האותיות R ו-A.

כרזתו המפורסמת של רבן לתפוזי לורד

אך עבודתו הגרפית של רבן לא נותרה תמיד על הנייר, ולרוב עברה טרנספורמציה בשינוים קלים לחומרים קשים יותר כעץ ומתכות שונות. סיכות, מדליונים וחותמות שונות עוצבו על ידו לארגונים ידועים כקרן הקיימת לישראל ובעיקר לתנועת הצופים לה עיצב סיכות הנמצאות בשימוש עד היום. אל מול העבודה הוירטואלית בין פיקסל לוקטור, ראוי שניתן את הדעת על היכולת להעביר את המסר החזותי מחוץ למסך לכדי עיצוב מוצר בתלת־ממד.

 





לפרטים נוספים על המבצע האקדמי 2018



תגובות פייסבוק