כשאנחנו שומעים את הביטוי "גופן תלת־ממדי", אנחנו לרוב מדמיינים פונטים זולים ופופולריים שנותנים אפקט של Bevel, Drop Shadow או Extrude. פונטים כאלה הם למעשה תוצאה של אפקט אוטומטי שמבוצע לפי קווי המתאר הדו־ממדיים. הגופן פרלקס (Parallax), בו נתקלנו לראשונה בפצ'ה קוצ'ה ה־13, אינו כזה. זהו פונט תלת־ממדי במלוא מובן המילה - הוא עוצב בתוכנת תלת־ממד, וכל אות בו בנוייה מעשרות פוליגונים נטויים במרחב.
״פרלקס״ הוא פריצת דרך טיפוגרפית, והוא מעורר למחשבה על האפשרויות הבלתי נגמרות שקיימות בטיפול תלת־ממדי בגופנים
פרלקס נוצר על ידי אוהד זלוטניק, סטודנט שנה ד' לעיצוב גרפי בויצ"ו חיפה. בתיכון למד זלוטניק ארכיטקטורה, והוא מעיד כי לימודים אלה השפיעו עליו בעת יצירת הגופן התלת־ממדי. נקודת המוצא לפרלקס היא הגופן הקלאסי חיים שעוצב על ידי פסח עיר שי, המשמש בעיקר לכותרות ראשיות בעיתונים ולמודעות אבל. זלוטניק יצר חוקיות תלת־ממדית, המבוססת על החלוקה לשלוש המאפיינת את פונט חיים. את הגופים התלת־ממדיים שקיבל במחשב העביר תהליך של פריסה, ומן הפריסות החתוכות בקרטון בנה את האותיות בתלת־ממד והציב אותן בחלל הגלריה בויצ"ו.
הגופן מנקודת מבט נמוכה וחזיתית
מכל נקודה בחלל בה נמצא הצופה נראות האותיות באופן שונה. מנקודה מסויימת אחת, בקומה השלישית המשקיפה על הגלריה, נראה הפונט שטוח, דו־ממדי ובקווי המתאר של חיים. זהו סוג חדש של פונט בכך שהוא מתקיים בחלל התלת־ממדי ויוצר אינטראקציה חדשה עם הצופה. כל תזוזה במיקום של הצופה מגלה צורות חדשות בו. התופעה האופטית המתקיימת כאן נקראת פרלקס: השינוי הנתפס במיקומן היחסי של שתי נקודות כתוצאה משינוי נקודת מבטו של הצופה. ואכן זלוטניק בחר לקרוא לגופן על שם התופעה האופטית בזכותה הוא מתקיים.
הגופן מהקומה השלישית - מושטח לקווי גופן חיים
לאחר ההגשמה בתלת־ממד, חזר זלוטניק אל הדו־ממד. הוא הטה את האותיות בגופן בזוויות משתנות ויצר סדרה של משקלים. המשקלים אינם מסודרים מן הקל אל הכבד, אלא לפי זווית המבט של הצופה. חלק מן המשקלים אינם קריאים כלל, אבל הצורות הטיפוגרפיות החדשות הנוצרות מרתקות.
"משקלי" פרלקס - בכל משקל הפונט נטוי בזווית אחרת
אז מה עושים עם פרלקס? האם כל הגופנים ראויים לעיבוד תלת־ממדי שכזה? האם זהו רק תרגיל המייצר סדרה של משקלים לא קריאים במיוחד?
בעינינו פרלקס הוא פריצת דרך טיפוגרפית והוא מעורר למחשבה על האפשרויות הבלתי נגמרות שקיימות בטיפול תלת־ממדי בגופנים. שימוש בתוכנות דיגום והדמייה תלת־ממדית בתהליך יצירת גופן לא חייב להסתיים דווקא בגופים מלאי נפח, אבל הוא בהחלט יכול להעמיק את המחקר והעיצוב גם כשעובדים על גופנים דו־ממדיים "רגילים". כוחו של פרלקס מגולם בשמו - הוא משנה את נקודת המבט שלנו על תהליכי יצירת גופנים ככל שאנחנו מתקדמים.
האל"ף המרהיבה הזאת נוצרה משכבות של זויות מבט שונות על האות התלת־ממדית
