ארז גביש עומד בראש המחלקה לתקשורת־חזותית בבצלאל, בה למד לפני שהפך למעצב גרפי, מאייר ואנימטור. ״פרימוס״, הסטודיו לעיצוב ואנימציה שייסד, התמחה בעיצוב ערוצים ותוכניות טלוויזיה, פוסט־פרודקשן והפקות אנימציה. כיום ארז מעצב סדרות אנימציה בינלאומיות, בהן ״זאק וקוואק״, שמשודרת בכ־180 מדינות ברחבי העולם.
בבצלאל עסק ארז בעיקר באיור לצד עיצוב וטיפוגרפיה. פרויקט הגמר שהגיש ב־1997 כלל שלושה פתיחים של טיפוגרפיה בתנועה לסרטי שוליים. בשנה ד׳ עיצב עונת שידורים ל״קשת״ ומשם התגלגלה הקריירה שלו ל־15 שנות עיצוב לוגואים, פונטים ומותגים טלוויזיונים, משם לפוסט פרודקשן ואפקטים מיוחדים, וחזרה לאיור, בפיתוח סדרות האנימציה שלו. ארז חושב שאין הבדל בין הדיסציפלינות השונות, מעצב דמות כמו שהוא מעצב אות, ומזיז אותיות כאילו הן דמויות, ומאמין שהתכונה הכי חשובה למעצבים ויוצרים היא סקרנות - לדעת כמה שיותר על כל דבר; מדע, תרבות, גבוה ונמוך. מתגורר בתל־אביב.
זה מה שהיה לו לומר למדור השו"ת שלנו:
ראִיה
בגיל 42 מצאתי את עצמי מרחיק את הטלפון מהעיניים כדי לקרוא. עשיתי משקפיים, התעלמתי מקיומן שנה, אבל בסוף קיבלתי את הדין. אין דבר שיותר מפחיד אותי מאשר לאבד את הראיה.
במוזיקה אני שומר על כלל אחד - אני לא חוזר אחורה. אין נוסטלגיה.
שמיעה
האהבה שלי למוזיקה אלקטרונית התחילה בילדות. העיבודים האלקטרוניים של טומיטה לבאך, שליוו את השקופיות בטלוויזיה החינוכית, קראפטוורק שקבעו את טעמי המוזיקלי, Blue Monday - מקום ראשון במצעד הפזמונים הפרטי שלי. יכולתי לשמוע כל יצירה אלקטרונית, מז׳אן מישל ז׳אר ועד DAF. מאז שהתחלתי ליצור מוזיקה אלקטרונית בעצמי, השתחררתי קצת ונפתחתי גם ליופי שבאקוסטיקה אנלוגית. במוזיקה אני שומר על כלל אחד - אני לא חוזר אחורה. אין נוסטלגיה.
טעם
אני מאלה שמזמינים במסעדה את המנה הכי איזוטרית. חייב לטעום הכל. אין לי גבולות באוכל - טעם החיים הוא טעם. למזלי התחתנתי טוב עם בשלנית בחסד. הנה הבלוג שלה.
צורה + צבע
הערך Pi משגע אותי. איך זה יכול להיות שיחס כל כך מהותי בטבע מגולם במספר כל־כך משונה. ואם כבר עיגול, אז שיהיה שחור, כי לא משנה מה הצבע החדש, בסוף זה תמיד שחור.
אות
אלף כמובן. יש לה מעמד משלה ומטען תרבותי מיוחד במינו בעברית, והיא מקור השראה וגם מקור לתסכול לכל מי שחוטא בעיצוב אותיות. האלף האהובה עלי מכולן היא האלף של בורחס: "אלף היא נקודה במרחב שכל הנקודות האחרות נכללות בה" מסביר קארלוס ארחנטינו דַנֶרִי לבורחס בסיפור "האלף". הוא מודאג וזועם, כי יש לו אחת כזאת אצלו בבית, מתחת למדרגה התשע־עשרה היורדת אל המרתף, ועכשיו רוצים בעלי־הבית להרוס אותו כדי להרחיב בית־קפה אופנתי. (מתוך התקציר בגב הספר)
משפט
״הטל ספק בכל״. בודהה. לא בטוח כמה זה נכון.
פונט
אתגר מיוחד בקריירה שלי הוא להסביר כל פעם מחדש מדוע ״פונט כתב יד״ זה אוקסימורון.
שעות שינה
אני מתעורר בצהריים ושעות העבודה הכי פרודוקטיביות שלי הן משמונה בערב עד ארבע בבוקר. לצערי התקופות בהן אני יכול לעבוד בשעות שלי נדירות. ושנ״צ… מה הייתי נותן עבור חזרה לתרבות השנ״צ של שנות השישים והשבעים, של ״אין להרעיש בין שתיים לארבע״, הפסקות צהריים וסייסטה.
התכונה הכי חשובה למעצבים ויוצרים היא סקרנות - לדעת כמה שיותר על כל דבר; מדע, תרבות, גבוה ונמוך
קפה
עשיתי את כל הסיבוב: מנס קפה צבאי, קפה טחון ותערובות במקינטה, מכונות אספרסו ופילטר, ובסוף השלמתי עם זה שאני הכי אוהב את הקפה השחור הפשוט של עלית.
מקום
ה״הולודק״ במסע בין כוכבים, המטריקס, מציאות מדומה. מרחב שבו אפשר להגדיר מחדש את החוקים. זה המקום שבו הייתי רוצה לצאת לפנסיה, אבל רק עם גישה בלתי מוגבלת למערכת ההפעלה.
זמן
עכשיו. הסתייגות בסעיף הבא.
עבר־הווה־עתיד
אני חובב מושבע של מדע בדיוני, ולכן העתיד מסקרן אותי יותר מכל. אם אפשר היה לנסוע בזמן העתיד היה האופציה היחידה מבחינתי, אבל בזמן האחרון הוא נראה לי פחות ופחות אטרקטיבי. עבר? העבר נהנה מגלוריפיקציה נוסטלגית, אבל נשמע לי בעיקר מסוכן ומסריח.
דסקטופ
אני כל כך מבולגן, שהמקום היחיד שאני מסדר זה הדסקטופ. כבר שנים שהוא אפור שקט, והתיקיה ״files״ היא השטיח שתחתיו אני מטאטא את כל הלכלוך.
אמוג׳י בשימוש תדיר
