שו״ת השאלון עם אביגיל ריינר

היום בפינת השאלון הצלחנו להשיג עבורכם פגישה אקסקלוסיבית עם אורחת מיוחדת וייחודית במיוחד. אביגיל ריינר, מעצבת מחוננת, מרצה לעיצוב ושותפה בסטודיו The Studio המשובח. קפצנו אליה לסטודיו לקפה ביום סתווי־סמי־חורפי כדי לשוחח איתה על החיים, היקום וכל השאר. אז יאללה בואו נתחיל.

ראיה

בלאגן. קשה לי לראות את זה. זה לא שאני בנאדם מסודר בהכרח, אבל כששולחן העבודה שלי מתחיל להתמלא בדפים, ספרים, כוסות, עטים וכד', אני פשוט מתעלמת בתקוה שגמדי הסדר יעשו טובה ויחזירו הכל למקום...

שמיעה

קצב העבודה שלי מושפע ישירות מהמוסיקה שאני שומעת. כשצריך "להרביץ עבודה" אני חייבת מוסיקת טרש ברקע, ואין על הסאונדטרק של glee בשביל זה :] לעומת זאת בשלבים ראשונים של פרוייקטים, אני חושבת הכי טוב לצלילי Third World Love, שהם ללא ספק הג'ז הכי לבנטיני שיש. השיר “עין כרם” מזכיר לי את הבית.

ריח

גשמים ראשונים. עכשיו.

טעם

סלט מהירקות האורגנים של משק חביבאן. טעם של פעם.

‬גופן

זה משתנה כל הזמן. נכון לחודשים האחרונים, אין כמו האפר־קייס של Trade Gothic Bold Condensed

צורה וצבע

קו שחור דק, רצוי בעובי 0.5-1 פוינט, רצוי מעל או מתחת גוש טיפוגרפי כלשהו.

ציירי לנו בית

המלצה

TED. אינסוף השראה. ובאופן ספציפי ההרצאה הזו שמדגישה את האחריות העצומה שלנו כמעצבים, על המרחב הציבורי.

דסקטופ

הזדמנות מעולה לעשות קצת סדר.

שעות שינה

רצוי: 9-10, מצוי: 5-6

קפה

תה. ליתר דיוק מים חמים עם עלי לואיזה יבשה.

זמן

תקופת הסטודנטיאליות בבצלאל. אולי בגלל הגעגוע הזה אני גם מרצה (בשנקר ובויצו חיפה) וגם סטודנטית (באוניברסיטת ת"א)

אישיות

קצת דביק, אבל בכל זאת: שלומי נחמני, הפרטנר האולטימטיבי לכל דבר טוב שאני עושה בחיים.

‬עבר־הווה־עתיד‬

לפני שלושה חודשים הפכתי לאמא. מאותו רגע תפיסת הזכרון שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה: הכל מתנקז בכאן ובעכשיו. העבר או העתיד בלתי נתפסים.