שו״ת השאלון עם ירון שין

כבר הרבה זמן שאנחנו מנסים להזמין את עצמנו לקפה אצל ירון שין - הידוע בכינויו Jewboy. ירון, בוגר ויצו חיפה וכיום מלמד שם ומנחה פרויקטי גמר. קפצנו אליו לסטודיו הביתי כשאנחנו מצויידים במצלמה, עוגיות פרג ושאלון אבסטרקטי. התשובון המרתק לפניכם.

ראיה

רוב הזמן שורפות לי העיניים. כנראה ממאמץ. הלוואי והייתי יכול לעשות levels לעיניים. הלוואי והייתי יכול לעשות ריסטארט לעיניים.

שמיעה

כן. ללא הפסק. לפעמים כשאני נכנס למיטה לישון‪,‬ בחושך אני יכול לשמוע את כל מה ששמעתי כל היום - הרבה אנשים וג'יגות של מוזיקה שמתערבבות בהנחיות פורמטים והמולת פגישות, בתי קפה ופרזנטציות.
בלילה, כשאני קורא, אני שומע את המילים מפי מספר דמיוני, לא אני, משתנה תמיד. אם הייתי חי על אי בודד הייתי מדבר אל עצמי בקול. זה כיף אבל נתפס לא טוב בציבור.
לתת המלצה על מוזיקה זה לירות לעצמך בראש. במקום זה, הנה לכם הפסקול של כל הההתבגרות שלי ובטראק אחד.
יופי של שנה 1979 בעוד סטיב ג'ובס עומל על ייצור המק הראשון נעמד גארי ניומן ושואל: האם חברים אלקטרוניים?
האם הם באמת?? האם הם?!!
הופעה. טלוויזיה מערב גרמנית. פלייבאק מלא. בגדים ואיפור קפואים, רובוטיים.
בעת ההיא זוהי אנגליה קפואה, סינטטית, ענייה, מנוכרת, מובטלת, מזועזעת-תאצ'ר, ללא עתיד וללא תכלית, המייצרת את הטראקים הכי יפים ותמימים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית.

מישוש

אני רגיש לחפצים, לבדים. לא מסוגל להיות עם שרשרת/שעון/טבעת על הגוף, שונא תוויות בגדים - אויב האנושות מספר אחת. מסוגל לתלוש אחת כזו ביחד עם חצי חולצה. גם הבן שלי כזה מסתבר. לפעמים יצרני טישירטס מייצרים את פתח הצוואר טיפה צר. למות מזה מיד.

ריח

כשהייתי קטן גדלתי בבית ששכן בתוך ואדי בחיפה. שינויי מזג האוויר התבטאו בריח, בעוצמה אדירה, הטבע הגיב בזמן ובמקום הנוח לו ובכוח. מאוחר יותר, תל אביב שינתה את זה עבורי. בתל אביב יש ריח אחיד. מרק אחד גדול של אדם באדם במכונה ומהירות. אני אוהב גם את הריח הזה, הוא סקסי.

טעם

חזק. אני אוהב טעמים קשים. אבל מאחר שחוש טעם פחות מעניין מטעם אישי, אוסיף אולי ששלי מחוספס (למרות שאני עצמי לא כזה), ואני בקלות נמשך לקיצוני המחוספס.

זמן

אני חושב שחווית הלימודים הדחוסה בלימודים בויצ"ו חיפה, היתה פרק הזמן הדרמטי והמשמעותי ביותר בחיי שהשתנו ללא היכר לאחר מכן. ולחשוב, שהגעתי לשם במזל.. והתקבלתי לשם בעוד יותר מזל.. ולפני כן עשיתי תואר בטכניון.. והתקבלתי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה..

מקום

באופן ספציפי - שלושת המטרים המרובעים שנעים איתי. איפה שאני יכול להניח את הלפטופ, איפה שאני יכול להתפרנס, לייצר ולאהוב - יהיה מקום טוב בשבילי.
ובאופן כללי יותר - אני באמת אוהב את תל אביב ואת ההזדמנות שהיא מציעה. את החום שלה. כולנו נוטים לזלזל בכל מה שמכאן, בכל מה שאנו כבר רגילים אליו, מקבלים כמובן מאליו המעורב בשינאה עצמית, וחבל. רצוי להשקיע את האנרגיות שלנו במה שפה, מונח מתחת לרגלינו ולא בתיסכולים שזה לא דומה ללונדון או ברלין.
גם כן הברלין הזאתי, הכל בה בגרמנית.

גופן

וואו.יש הרבה יפים וטובים לצרכים כל כך שונים. אני מאוד אוהב את הפונטים הערביים, את הזרימה החלקה, האלימה והפיוטית שבהם. כשהייתי ילד אספנו מדבקות דגלי עמים. הכי אהבתי את הדגל של ערב הסעודית. הייתי במיעוט כי ערב הסעודית הייתה אויב מסריח וזהו, כל האויבים מסריחים ומכוערים הם והדגלים שלהם. טיפוגרפיה טובה היא ידיד לחיים.
לא אבחר, אבל אספר. סיפור של גופן נהדר. כשחזרתי מאנגליה לארץ התחלתי לעבוד בסטודיו לפוסט־פרודקשן ונתבקשתי מכל מיני פרפרי לילה לעשות באופן פרטי פליירים ופוסטרים לכל מיני אירועי תרבות הזויים וחסרי תקציב כמובן. עשיתי זאת גם בשמחה וגם בחינם, והשתמשתי בסבבה שלי בפונטים שהסטודיו קנה עבור לקוחות טלוויזיה שמנים. והנה מצאתי שאני משתמש יותר ויותר באחד, יחסית חדש, ספציפי. ובשלב מסויים אמרתי לעצמי שאני צריך לברר מי הבעלים שלו כי יש משהו לא תקין בכל זה.. ינק יונטף המעולה היה יוצרו. לא הכרתי אותו אך שוחחנו קצת ותוך כמה דקות נרקמה עסקת חליפין, הבאתי לו לסטודיו כמה טי-שירטים שעשיתי באותה תקופה וקבענו שנמשיך לעסוק בבארטרים בהמשך הדרך. האות הזו - היציאה הבאה - של ינק מלווה מאז לא מעט פרוייקטים שלי.

ועוד משהו על גופנים, אני אוהב אותיות קטנות באופן קיצוני. מאמץ העיניים בסופו של דבר הוא מתיחת גבולות, אני מדפיס מדי פעם גלויות גיב-אוויז מוגבלות, בדקתי את גבול ההדפסה בפרוצס והגעתי להלווטיקה בגודל 1‪.‬3 פויינט, שלפחות אני (עם ראייה די חדה), ומספר נמלים, עדיין מצליחים לקרוא.
אני חושב שבשעונים שוויצריים מגיעים לגודל דפוס כזה. מעניין (אך לא מפתיע) שהפונט השוויצרי הזה, כאילו נוצר בשביל לכתוב swissmade

צורה וצבע

ברור שקוביות שחורות מקולקלות.

דסקטופ

מצב קלאסי בלפטופ קטן-מסך.. לא מבויים, זהו צילום אוטנטי.. (רק ההחלטה מתי לצלם קיבלה דחיפה מג'יין בירקין ולא מפיליפ ג'אק..)

שעות שינה

אני לא אוהב לדבר על דברים שאינם קיימים.

אישיות

מרק אי סמית / The Fall
ג'ון פיל המיתולוגי תאר את ה Fall ומארקי סמית כך: "תמיד שונים. תמיד אותו הדבר."
זהו מודל לחיקוי. הוא לא חייב לבוא מאישיות נעלה. דוקא שיכור ברים אינטלקטואל מיזנטרופ, ‪ועוד כזה ששונא מעצבים‬, מספק את הסחורה למודל טוב מאוד בשבילי‪.‬

עבר הווה עתיד

סבתא שלי אמרה: עדיף עם עתיד מבלעדיו. ולעומתה אצטט שורה של מארק הוליס המלחשש: "בייבי, לייף'ס וואטס יו מייק איט."
לגמרי..
ההווה לוקח את העתיד בכיס הקטן.
נכון להיום אני נהנה כל כך מההווה, מכל מה שאני עושה. ומקווה שהעתיד לא יקלקל את זה.
בכלל, העתיד אובררייטד.