פרס אאא לשינוי חברתי נועד לקדם עיצוב גרפי כפעולה חברתית, תרבותית וציבורית, וככלי להתבוננות במציאות וליצירת שינוי. השנה הוגשו לפרס הצעות רבות ומגוונות, ומתוכן בחרה ועדת השיפוט שלושה פרויקטים שיקבלו מענק פיתוח, ליווי מקצועי ומינוי שנתי לספריית הפונטים של אאא.
שלוש הפרויקטים שנבחרו מציעים שלוש דרכים שונות מאוד לחשוב על תפקידו של העיצוב במרחב הציבורי: דרך חיזוק של קהילה מקומית, דרך ניסוי בתנועה וביחסים בין אנשים, ודרך החזרת רעיון השלום אל הרחוב. המשותף לכולם הוא הרצון לא להסתפק בעיצוב כאסתטיקה, אלא להשתמש בו כדי להתערב במציאות.
❶ יער בנבנשתי — כוריאוגרפיה אזרחית
"כוריאוגרפיה אזרחית: פרטיטורה עירונית לתנועה משותפת" היא יוזמת עיצוב במרחב הציבורי המבקשת לנסח שפת תנועה חדשה להוויה הישראלית. במקום תמרורי דרך שמסדירים תנועת רכבים, דמיינתי שילוט רשמי למראה אך מפתיע בתוכנו, המכוון את תנועת הגוף האנושי. כל שלט מציע פעולה קצרה שמזמינה זרים להסתנכרן לרגע: נשימה משותפת, עצירה קצרה, צעד איטי לאחור. הפעולות מתרחשות דווקא במקומות של חיכוך יומיומי, מדרגות נעות, תורים ומעברי חצייה, המקומות שבהם אנחנו נדחקים זה עם זה אך לעולם לא נעים יחד.
במקום לקרוא לשינוי אידיאולוגי, הפרויקט מייצר רגעים קטנים של תיאום גופני ומעמיד את הסנכרון כעיקרון מארגן. בימים אלה אני מסיימת קורס מורים ליוגה, ומשם הגיע חלק ניכר מההשראה. גם המוזיקה שימשה לי מקור: פרטיטורה היא רישום שמכוון מספר מבצעים לנגן יחד, וזה בדיוק מה שכל שלט מבקש לעשות. ביוגה כמו במוזיקה, הנחיה קצרה אחת, נשימה או פעימה, מספיקה כדי לארגן את הגוף, וכך גם ההוראות שעל השלטים ניתנות לביצוע מיידי, בלי ידע מוקדם ובלי אימון.
"במקום לקרוא לשינוי אידיאולוגי, הפרויקט מייצר רגעים קטנים של תיאום גופני ומעמיד את הסנכרון כעיקרון מארגן"
ככל שהעמקתי, הבנתי שהפרויקט מבקש קודם כל להיות מנוסח, לא מותקן. לכן האובייקט המרכזי שיצרתי אינו השלטים עצמם אלא ספרון: קטלוג שמציג את מערכת השילוט כמפרט. עבור הקטלוג בחרתי בפורמט קטן (B6), כמעט גודל כיס, כדי שאפשר יהיה לשאת אותו ביד אל תוך אותם מרחבים שהוא מתאר. אני משתמשת בשפה רשמית, במיספורים, בפורמט קבוע שחוזר בכל עמוד פעולה, וכל אלה יחד יוצרים את התחושה שמדובר במערכת ממשית ולא באוסף רעיונות. כך נוצר מסמך שנראה כמו תקן רשמי, אך טומן בחובו הזמנה לפעול.
זהו מודל לשינוי שמתחיל בקנה מידה זעיר. אם אפשר לנשום יחד באותו קצב בצומת סואן, אפשר גם לדמיין מרחב אזרחי שפועל מתוך הקשבה וסנכרון, ולא רק מתוך חיכוך.
❷ קארין קויפמן — לראות את השלום
"לראות את השלום" הוא פרויקט עיצובי־קהילתי המבקש להעניק נוכחות מחודשת לרעיון השלום במרחב הציבורי.
במרכזו ניצבת מערכת טיפוגרפית המשלבת את המילים **שלום, سلام ו־Peace** באותו משקל חזותי, ללא היררכיה או העדפה. שלוש השפות מתחברות לסמל אחד, שבמבט ראשון מזכיר תג יחידה או חותמת. אלא שבמקום לסמן ניצחון צבאי, הסמל מבקש להחזיר אל המרחב הציבורי רעיון אחר: שלום, הכרה הדדית ותקווה לחיים משותפים.
מתוך הסמל פותחה סדרת מדבקות שהופצה ברחבי הארץ באמצעות רשת של מתנדבים, עסקים וארגונים. אחת המדבקות מציגה את המילה "שלום" לצד יונה צבעונית, תשושה אך זקופת מבט, שממשיכה להחזיק בתקווה גם בתקופה של אי־ודאות.
לצד ההפצה הוקם אתר הממפה את הופעת המדבקות ואוסף תגובות ועדויות של אנשים שפגשו בהן. כך המדבקה הופכת ממסר גרפי לאירוע קטן במרחב: סימן לכך שישנם אנשים נוספים שמחזיקים באותם ערכים וממשיכים להאמין באפשרות של עתיד משותף.
״עצם הסמיכות בין שלוש השפות הופכת למחווה חזותית של כבוד הדדי, הכרה ותקווה לקיום משותף״
הפרויקט מבקש להתרחב בהמשך לשפה חזותית אזרחית רחבה יותר, באמצעות דגלים, כרזות, שילוט והתערבויות נוספות במרחב הציבורי. בין כיווני הפיתוח נמצאים תערוכת כרזות שלום, סדרת דגלים ואובייקטים למרחב הציבורי ויוזמות נוספות שיבחנו את כוחו של העיצוב ביצירת חיבור, הזדהות ותקווה.
השפה העיצובית פותחה על ידי קארין קויפמן (KaRiniTi), בשיתוף איור היונה של נועה גופר. את הפרויקט יזם אוהד ורטהיימר.
❸ שני דרור — Queens of the North
Queens of the North, או "מלכות הצפון", נולד מתוך תקופה שבה הצפון בער ודימם בו־זמנית. מסעדות נסגרו, התיירות נעצרה ועסקים מקומיים ניסו בעיקר להחזיק את הראש מעל המים. מתוך המציאות הזו התכנסו שני דרור, שיר בן מובחר ואופיר ארזי, והחליטו לעשות משהו פשוט: לספר את הסיפור הצפוני דרך עיניים אוהבות ובעיקר מקומיות.
החזון שלהן הוא ליצור מגזין שחוגג את כל השפע שיש לצפון להציע: קולינריה, טבע, יקבים, אמנות, ליקוט, משקים ובעיקר את האנשים שבזכותם כל הקסם הזה קורה.
השפה החזותית של המגזין נבנתה בהשראת המאה ה־18 ודמותה המוגזמת של מארי אנטואנט, סמל לשפע, נהנתנות ועונג. הבחירה הזו מכוונת: דווקא בתקופה שבה המציאות הצפונית הייתה דלה, קשה ומצטמצמת, הפרויקט בוחר ללכת בכיוון ההפוך ולהביא ססגוניות, צבע, יופי, הומור ואסתטיקה.
השפה נבנית מתוך המפגש בין המלכותי ליומיומי־צפוני: מארי אנטואנט בקיאק, הוד והדר בתוך אבוב, פרחים בימי כולרע. מאחורי ההומור מסתתרת עמדה ברורה: הצפון הוא לא רק מה שקרה לו בשנים האחרונות. הוא שופע, חי, יצרני, יצירתי וטעים להפליא.
באמצעות המענק, Queens of the North יוכל להמשיך לפתח את המגזין ואת הסיפור שהוא מבקש לספר: סיפורו של צפון שחי, יוצר וממשיך לפרוח גם בתקופות קשות.
"רצינו להזכיר לעצמנו שהצפון הוא לא רק מה שקרה לו בשנים האחרונות — הוא שופע, חי, יצרני, יצירתי וטעים להפליא."
שלוש דרכים להתערב במציאות
שלושת הפרויקטים הזוכים מדגימים את המרחב הרחב שבתוכו יכול לפעול עיצוב חברתי. הוא יכול לספר סיפור מקומי ולחזק מקום שנמצא במשבר; הוא יכול לנסות לשנות את האופן שבו אנשים זרים חולקים ביניהם את המרחב; והוא יכול להחזיר אל הרחוב מילה, רעיון או תקווה שנדמה שנעלמו ממנו.
פרס אאא לשינוי חברתי מבקש לתמוך בדיוק בנקודות המפגש האלה: ברעיונות שבהם עיצוב הוא לא רק הדרך שבה משהו נראה, אלא גם הדרך שבה הוא פועל בעולם.
