כילדים היינו מפזמים ״גשם גשם בוא נקבל קרמבו״, לפי הלחן של שיר של להקת הנח״ל. עטיפת קרמבו נועדה לרגע קצר, עונה אחת לכל היותר, ודווקא הזמניות הזו היא שהופכת אותה לפריט אספני לא טריוויאלי. מעטים טרחו לשמור עטיפות כאלה, ולכן נדיר להיתקל באוסף מסוג זה. ״זה משהו שנעלם מהר״, אומר ארנון רז, ״ובדיוק בגלל זה מעניין לשמור אותו״. האוסף צמח מתוך סקרנות פשוטה, והתרחב דרך מפגשים עם אספנים נוספים, שחושפים זה לזה וריאציות לא מוכרות.
כמו באוספים אחרים שלו, גם כאן המבט פונה לאחור. רז מחפש בעיקר עטיפות מוקדמות, משנות השלושים והארבעים, שבהן הגרפיקה שונה לגמרי, מאוירת, צבעונית וכמעט תיאטרלית. ״כל פעם אני מגלה עטיפה שלא ראיתי״, הוא אומר. ״אין לזה באמת סוף״.





















