חלוצי הדפוס כריסטופר פלנטין – יזם הדפוס מבלגיה שהפך לאגדה

כמאה שנים לאחר המצאת הדפוס צצו באירופה בתי־דפוס כמו פטריות אחרי הגשם. תקופת הרנסנס העניקה חירות אקדמית ולכן בתי־דפוס רבים לקחו חלק גדול בהוצאת ספרי לימוד, מחקר ונצרות. אחד המדפיסים המפורסמים של אותה תקופה הוא כריסטופר פלנטין, בעל בית־הדפוס שהיה בין המפותחים והגדולים באירופה בתקופתו.

בתחילת דרכו שימש פלנטין ככורך ספרים עני. לאחר הגעתו לאנטוורפן, התיידד היטב עם המקומיים, ובשנת 1555 קיבל את רשיונו להקמת בית דפוס. מספר שבועות לאחר מכן כבר יוצאה אצלו לאור מהדורה מודפסת ראשונה של הוגה דעות איטלקי. שנתיים לאחר מכן פלנטין מנכס לעצמו את סמל מחוגת הזהב, על שם הבנין בו השתכן, בשילוב עם האימרה ״עמל והתמדה״ - ״Labore et constantia״ שנהפך לדגל המדפיס שלו.

פלנטין הדפיס והוציא לאור כ־2400 פרסומים, כ־70 מהדורות כל שנה בממוצע, מספר שהיה נחשב לגבוה ביותר באותה התקופה

את ״העמל והתמדה״ שלו ניתן לראות בתפוקתו הרבה במהלך 30 שנות פעילותו. פלנטין הדפיס והוציא לאור כ־2400 פרסומים, כ־70 מהדורות כל שנה בממוצע, מספר שהיה נחשב לגבוה ביותר באותה התקופה, ויש האומרים שאף היום. על פי האמור בקטלוג התערוכה "מבית דפוסו של פלנטין מאנוירשה", על מנת להגיע למספרים כה מרשימים היה צורך לתחזק כלכלית 16 מכבשים, 32 דפסים ו־20 סדרים שהיוו את בית הדפוס שלו באותה התקופה וזאת בנוסף לעשרות פעולות אחרות מתחומים סמוכים.

תמונת דיוקן של כריסטופר פלנטין

בפעילותו הענפה הדפיס פלנטין ספרים עבריים, כמעט כמו כל בית דפוס שכיבד את עצמו. ספריו היו המדויקים ביותר בארצות השפלה, ברורים ומוגהים ושמם הלך לפניהם עד כדי כך שבשנת 1566 נשלחו ספריו עד לקהילות היהודיות במרוקו. האומן שייצר את אבני הדפוס העבריות היה מעצב ומחוקק האותיות הצרפתי הנודע - גיום לה ביי - שעיצוביו היו בין הטובים ביבשת. לה ביי העיד שהסתמך על משיכות הקולמוס של הסופרים העבריים ועל אותיות שונצינו.

כמו כן, פלנטין פנה אליו על מנת לפתור בעיה נושנה בסדר דפוס עברי. בניגוד לדפוס הלטיני, בו היה נהוג לחצות את המילה בסוף השורה כדי לשמור על עימוד רציף, בכתב העברי נמנעו מלעשות כן. לה־בה, לבקשת פלנטין, עיצב אותיות ברוחבים שונים על מנת לשבצם בשורות הבעייתיות ולקבל עימוד נקי ומסודר יותר.

ספר נוסף שפלנטין הדפיס וזכה להכרה רבה הוא התנ״ך הפוליגלוטי, קרי תנ״ך רב־לשוני. בספרי תנ״ך אלו הופיעו לא אחת איורים שנעשו בטכניקת הדפס־עץ או תחריט ותצריב. לפי עקרונותיו של פלנטין שסלד מאנלפבתיות, האיורים התווספו אך ורק במקומות בהם נועד פירוש נוסף או שהתיאור המקראי לא היה מספק. לרוב השתמשו בהם לתיאור כלי המקדש, מפות וכו׳.

מכבשי הדפוס מבית ההוצאה של פלנטין. תמונה מתוך אתר מוזיאון פלנטין באנטוורפן

לאחר מותו של פלנטין, ניהול בית הדפוס הענק נשאר במשפחה ועבר בירושה, אך כמעט כמו כל דבר טוב, לקראת המאה השמונה־עשרה עם פרוץ המהפכה התעשייתית, עולה באופן משמעותי הדרישה לספרים וכבר אין צורך במכבשי הדפוס הידניים האיטיים. בית הדפוס שלו הפך למוזאון, בו נשמרות כל אותיות הבלט, מכבשים ושאר שכיות חמדה ששושלת פלנטין אספה והדפיסה במהלך המאות, מומלץ לבקר.

חיים שושן הוא המייסד והבעלים של Shushine Studio, המתמחה בכריכת ספרים ידנית, עיצוב ומיתוג. נכון לרגע זה חיים יצא למסע באיטליה על מנת ללמוד את מלאכת שימור ושחזור הנייר והספרים במטרה להעשיר את ארגז הכלים שלו. הכתבה התפרסמה לראשונה בבלוג שלו.