הצעת הגשה כרזות מתוך הקורס ״תדמית טיפוגרפית״ בהנחיית קובי פרנקו

תדמית טיפוגרפית הוא קורס מוקד – קורס חובה לכל שנה ג׳ במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (למעט המסלול לאיור). דקל בוברוב, ראש המחלקה, ואני פיתחנו את הקורס לפני כשבע שנים ומאז ועד היום אני מלמד אותו באושר גדול. השנה במקביל אלי העבירו אותו גם זהר קורן, דקל מימון ועידן עם־שלם.

בתחילת הסמסטר מתבקשים הסטודנטים לעצב לוגוטייפ לאחת מהמילים הבאות: קראפט, סלוטייפ, פורמט, בליד, כרומומט, נגטיב, סנסריף, דו״צ, טיפקס. מילים אקראיות הקשורות באופן ישיר ועקיף למקצוע התקשורת החזותית. נקודת המוצא בעיצוב הלוגוטייפ לא התבססה כמעט על משמעותן של המילים והיתה חזותית ברובה - מבוססת על סידור האותיות, צורתן, קצב ההברות ומצלול המילה. בשלב זה, הסטודנטים לא היו צריכים להתמודד עם קהלי יעד או ערכי מותג וה״שיחרור״ הזה איפשר להם להגיע לפתרונות מקוריים ויצירתיים.

לאחר הגשת הלוגטייפים קיבלו הסטודנטים את חלקו השני של הבריף. בשלב זה נאמר להם (למרות שחלקם כבר ידעו על כך משנים קודמות :) שהלוגוטייפ שעיצבו ישמש כלוגו של מרכז תרבות (אולם מופעים, בר, מועדון, היכל קונצרטים, חלל הופעות אלטרנטיבי וכו׳) ויהווה נקודת מוצא חזותית לפיתוח זהות טיפוגרפית והחלתה ע״ג סדרת כרזות:
סדרה ראשונה – ארבע כרזות חודשיות או רבעוניות בפורמט A2.
סדרה שנייה – לוח ארועים שנתי בפורמט דיגטלי (נייח או נייד).
סדרה שלישית – מקבץ של כרזות יומיות, שבועיות, חודשיות וכו׳, לבחירה בין חמשת הפורמטים פורמטים A0, A1, A2, A3, A4 בתנאי שהסדרה מרכיבה את הפורמט A0.

הסטודנטים התבקשו לפתח שפה חזותית המבוססת על שימוש בטיפוגרפיה בלבד, ללא צילומים, דימויים או איורים

פה כבר התבקשו הסטודנטים להגדיר את אופי מרכז התרבות שלהם: לאיזה קהל הוא פונה, מה הסגנון או הסגנונות המוזיקליים המושמעים בו ואפילו היכן הוא ממוקם. הסטודנטים התבקשו לפתח שפה חזותית המבוססת על שימוש בטיפוגרפיה בלבד! ללא צילומים, דימויים או איורים. לשכלל את היכולות שלהם ולייצר ״דימוי טיפוגרפי״ חזק המסוגל להחזיק כרזה, להעביר תוכן ולתפקד כחלק ממערך תדמיתי מורכב וגדול. המשימה מאתגרת במיוחד כשיש צורך להרחיב את השפה החזותית מסדרה אחת לסדרות נוספות.

בשנים הקודמות היתה התמודדות משמעותית עם עבודה בפורמטים גדולים כמו A2 ו־A0, אבל השנה, במסגרת הלימוד המקוון בזום, לא נפגשנו בכלל בכיתה ולא ראינו הדפסות, ובכלל במשך רוב הסמסטר לא היה ניתן להדפיס, כך שהוחלט השנה להגיש בפורמט של מוקאפים – דימויים מעוצבים דיגיטלית.

מיכל רגב:

איילת פיינצייג:
מריה מלכוב:

שירה סלמון:

רפאל אלאמר:

נעמה פלס:

רקל גרינברג:

קרן עובדיה:

אדר הוכמן:

שקד ליבנה:

דנה רבינוביץ׳:

סיון לבוביץ׳:

יאנה ליבין:

נוי טל:

עינב הרמב״ם:

דקל הבי:

שביט לביא: