רפאל פרנק־ריהל

לכבוד יום הולדתו ה־150 של מעצב הפונט העברי המשפיע ביותר של המאה ה־20, דדי כהן מביא את הסיפור על האיש והגופן

נִצַּב הַסַּדָּר בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת / וְסִדֵּר לָעִתּוֹן כֹּתֶרֶת
הוּא שָׁלַף מִתֵּבָה ה'א ויו'ד וְגַם טי'ת / וְהוֹסִיף וְהִשְׁלִים וְצֵרֵף: / הִיטְלֶר מֵת.
כְּלוֹמַר, אִישׁ הַנּוֹדָע בְּשֵׁם הִיטְלֶר לַכֹּל / מִן הַפֶּרֶק יָרַד בָּעוֹלָם. זֶה הַכֹּל.
אָז נִגַּשׁ הַמְעֲמֵד, מטרנפז' בְּלַּעַז, / לַכֹּתֶרֶת הַזֹּאת. / בקצותיה אָחַז.
אָחֲזָה כַּמְקֻבָּל, בְּצִמּוּד אֶצְבָּעוֹת / וְהֵרִים וְנָשָׂא בְּלִי הַפִּיל מֶנָה אוֹת
נְשָׂאָה פְּסִיעוֹתַיִם וּבְאֹפֶן לָמוּד / הִצִּיבָה בָּעַמּוּד
וּמִתּוֹךְ הָעַמּוּד, / אַפְרוּרִית, אַפְרוּרִית, / נִצְנְצָה הַכֹּתֶרֶת הַזֹּאת / הָעִבְרִית.
וְעָלֶיהָ אֲנִי מְסַפֵּר בִּפְרוֹטְרוֹט, / כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא תִּזָּכֵר לְדּוֹרוֹת.
כִּי נִדְמֶה שֶׁבָּרֶגַע הַהוּא, לֹא בְּלִי דַּעַת, / הַהִיסְטוֹרְיָה חִיְּכָה אֶל הָאוֹת הַמְרֻבָּעָת.
זוֹ הָאוֹת הָרְאוּיָה לְמַדֵּי פלדמרשל / כִּי עָמְדָה בִּקְרָבוֹת בְּלִי דֻּגְמָא וּמָשָׁל
וְלֹא פַּעַם אָמְרוּ לְאַבְּדֶנָּה כָּלִיל / אַךְ תָּמִיד הִיא סִיְּמָה / בְּכּוֹתֶרֶת פרנק־ריהל...

(הכותרת / נתן אלתרמן)

בכותרת פרנק־ריהל. כך מבקש לתאר אלתרמן את עבודתו של פועל הדפוס, בסידור הכותרת הדרמתית, לאחר נפילת ברלין, ואיתה הידיעות הראשונות והלא רשמיות על מותו של היטלר. השיר נכתב במאי 1945, במסגרת הטור השביעי שלו ב"דבר". למרות התיאור המפורט, כותרת כזאת מעולם לא סודרה או הודפסה. אלתרמן הבין את כוחה של האות, ומדוע פרנק־ריהל מייצג את אותם כוחות וערכים שביקש לחזק. הוא ידע כיצד אותיות אלו, בעלות אופי ואישיות מובהקות כל־כך, נושאות מסורת וזיכרון לצד רבדים עמוקים של תרבות והיסטוריה יהודית ענפה.

רפאל

רפאל פרנק נולד לפני 150 שנים (ב־11 במרץ 1867) בעיר איכֶנְהָאוזֶן שבוואריה, והיה בנו של סוחר עתיקות. בתקופת לימודיו בקלן גילה משיכה למוזיקה ולשפה העברית. בשנת 1903 הגיע לעיר לייפציג ושימש בה כחזן הראשי של הקהילה היהודית. מתוך הבנתו בשפות שונות והכשרתו כסופר סת"ם, עסק בקליגרפיה ועיצוב פונטים. ב־1908 הוא התחבר לאוטו ריהל, מדפיס יהודי ושותף במפעל היציקה C. F. Rühl. אוטו עזר לרפאל להפיץ את הפונט שעיצב דרך בית הדפוס שלו אל רחבי אירופה.
בשנת 1910 הם שיחררו את הפונט - פונט 'פרנק־ריהל'.

כפולת ספסימן פרנק־ריהל מתוך קטלוג בית יציקת אותיות ברתולד 1924

פרנק־ריהל

הפונט שרפאל פרנק עיצב נכנס לשימוש בגרמניה ומשם שוכפל גם לבתי דפוס נוספים, עד שאומץ על ידי העיתונות הכתובה ובתי הדפוס בארץ ישראל. איתי תמרי, חוקר תולדות הטיפוגרפיה העברית, כותב על הגופן:

"זו אות ששינתה את הדפוס העברי. היא דומה לאות ספרדית, קצת מצועצעת ומקושטת. היא הייתה אות חדשה שאינה קשורה לשום מסורת - לא של בית מדרש ולא של כתבי ההשכלה. לצעירים של אז היה חשוב לכתוב בעברית שלא תיראה כמו טקסט דתי, אבל באופן מפתיע גם דתיים השתמשו בה."

רפאל פרנק זיהה צורך בסגנון אות השונה מסוגי האותיות שהיו קיימים בתקופה, בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים שהיו קיימים אז (ובעיקר גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים עד אז) שידרו אווירת בית מדרש. האות עוצבה בצורה שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בה בטקסטים ארוכים, מנוקדים ולא־מנוקדים. לטענתו, היה קיים צורך לאותיות שקטות ורציפות שתשפרנה את רהיטות הקריאה.

אותיות אלו, בעלות אופי ואישיות מובהקות כל־כך, נושאות מסורת וזיכרון לצד רבדים עמוקים שלל תרבות והיסטוריה יהודית ענפה

"בניגוד לאותיות הלועזיות שעיצובן אינו תלוי בגורם, בעיצוב אות עברית יש להתייחס לחוקי 'שֻלחן הֶערוך", סיפר רפאל בחיבור שהתפרסם לאחר שיחרור הגופן. חוקי הַשֻלחן הֶערוך, הנוגעים במקור לכתיבת ספרי התורה, מפרטים את הצורה, המבנה וההרכב של כל אות ואות. פרנק, בהיותו סופר סת"ם מוסמך, הכיר את הכללים באופן נוקשה ושמר עליהם. בהיותו מורה, ידע לעדכן ולשנות אותיות, מתוך שיקולים פדגוגיים.

"השקט והיציבות של הכתב שלי מובְטָחים גם בזה שאף אחד מראשי האותיות אינו מֻטֶּה. [לאות יכולים להיות כמה ראשים. לדוגמה ל־א' יש שנַיים, ל־צ' יש שנַיים ול־ש' יש שלשה ראשים]. לבסוף, החֹזק של הקווים המאונכים מסלק את הקִרְזוּל, את הזיזים ואת צורת המדוזה מהכתב וכל אות מופיעה בשלמות כשכל חלקיה שקולים זה לזה." המשיך לכתוב בחיבור.

עיצוב האות אכן שאב השראה וסגנון ממסורת יהדות ספרד, שנטתה לקשט את האותיות בסריפים מתונים ולא מקושטים מדי, כמעט מצועצעים. האות מבוססת על אות דפוס איטלקית שהייתה בשימוש בעיקר אצל דניאל בומברג, מדפיס אשר פעל בעיקר במאה ה־17, וכמו כן, אצל רוח תנועת האר־נובו.

אותיות א-ת של פונט פרנק־ריהל בגרסת אאא

תרבות

עד היום (כמעט 120 שנים אחרי) הוא הפונט הנפוץ ביותר במדיה המודפסת ונחשב לאות הלאומית

מרגע שהופץ, תפס פונט פרנק־ריהל מקום מרכזי וללא עוררין בבתי הדפוס. משום סגנון הבנייה והעיצוב שלו, הציונות, שהחלה להתבסס באותה תקופה, אף אימצה אותו כגופן בלי היסטוריה גלותית. עד היום (כמעט 120 שנים אחרי) הוא הפונט הנפוץ ביותר במדיה המודפסת ונחשב לאות הלאומית. תומכיו טוענים שהוא קריא ביותר, האותיות שבו "אינן מבליטות את עצמן" ו"שקופות" כביכול, כך שהן מאפשרות לקורא לרוץ בטקסט מבלי להתעכב על עיצוב האות. עוד הם טוענים שההבדל בין אותיות דומות (ר' ו-ד' למשל) ברור מספיק. לכן, פרנק־ריהל משמש בהדפסת סוגים רבים של טקסטים, מספרי שירה ועד העיתונים היומיים.

מצד שני, לא מעט ביקורת נשמעה על הגופן בגרסותיו השונות. נטען שאות הגון היא רחבה, אינה קלילה ויוצרת תחושה של עומס שחור על הדף. עוד נטען שקיימים תחליפים ראויים, דוגמת נרקיס, הדסה ודוד, ועוד יותר תחליפים כיום.

קברו של רפאל פרנק בלייפציג, גרמניה. צילמה: אפרת תוסיה כהן

בסוף שנות השמונים, אף נעשה ניסיון לעצב מחדש את עיתון מעריב, כאשר המעצב הגרפי שמעון (ג'וגול) זנדהאוז השתמש לצורך כך באותיות נרקיס במקום בפרנק־ריהל. ניסיון זה העלה תגובות שליליות מצד הקוראים, שלא התרגלו לאות החדשה, והעיתון חזר לעיצוב המקורי.

הגופן טבוע עמוק בזהות ובתפיסה, עד שהפך להיות מזוהה כל־כך עם תרבות החברה העברית. לפני מספר שנים, במסגרת פרויקט הגמר שלו, גייס המעצב שי גולן את הגופן כמייצג החברה הישראלית, בהשוואה אל מול הגופן אריאל כדוגמא לרצון לטישטוש ההבדלים הגלותיים והחזותיים. בפרויקט, מציג גולן את הגופנים בסדרת בדיקות על מנת לאפיין את השינויים בחברה הישראלית בעולם המודרני והגלובלי.

רפאל פרנק, מרים (בשמלה לבנה), אשתו ובנו.

פונט מרים

במקביל לעבודתו על עיצוב פונט פרנק־ריהל, עיצב רפאל פונט נוסף שיועד לשמש כפונט ההדגשות של פרנק־ריהל. פונט זה המתאפיין בעובי קו אחיד, בפינות מעט מעוגלות ובצורות־אות פשוטות. רפאל קרא לפונט על שמה של בתו הקטנה – מרים.

בשנת 1920, עשור בלבד לאחר ששיחרר את הפונט, נפטר בגיל 53 רפאל פרנק ממחלה קשה. הוא נקבר בבית העלמין היהודי הישן בעיר לייפציג. פרנק לא זכה לראות כיצד אותו פונט, ששאב את השראתו מתוך המסורת היהודית ועוצב בקפידה רבה, מתקבל בחום ע"י תנועת הציונות ומלווה לאורך השנים את החברה הישראלית, על גילגוליה השונים, אם בגלות או אם במדינת היהודים.



3 תגובות על רפאל פרנק־ריהל

בדקתי את העניין עם אוטו ריהל עם ידידי המלומד פיליפ מסנר, שבדק גם את המאמר שכתב איתי תמרי (ראו ביבליוגרפיה בסוף התגובה). העניין של אותו ברנש אוטו ריהל החל במאמר שכתב הנרי פרידלנדר בשנת 1959. אין ממש עדויות לקיומו או למעורבותו של איש בשם אוטו ריהל. לפי מחקרו של אתי תמרי, הגופן קיבל את שמו מאביו (רפאל פרנק) ומשם בית היציקה C.F.Rühl . מייסד בית היציקה הסתלק לעולמו לפני יציקת הגופן, והאחראים על הפקות היציקות היו שני אנשים בשם מר. ברלינג ומר אייסרט.

מאמרו של אתי תמרי:
Itai Tamari: «Rafael Frank und seine hebräischen Druckschriften», in: Judaica Lipsiensia (1994), p. 70–78.

תודה רבה לפיליפ מסנר.

תגובות פייסבוק