דור המייסדים רפאל פרנק – המעצב של הפונט העברי הנפוץ ביותר בדפוס

בכותרת פרנק־ריהל. כך מבקש לתאר אלתרמן את עבודתו של פועל הדפוס, בסידור הכותרת הדרמתית, לאחר נפילת ברלין, ואיתה הידיעות הראשונות והלא רשמיות על מותו של היטלר. השיר נכתב במאי 1945, במסגרת הטור השביעי שלו ב"דבר". למרות התיאור המפורט, כותרת כזאת מעולם לא סודרה או הודפסה. אלתרמן הבין את כוחה של האות, ומדוע פרנק־ריהל מייצג את אותם כוחות וערכים שביקש לחזק. הוא ידע כיצד אותיות אלו, בעלות אופי ואישיות מובהקות כל־כך, נושאות מסורת וזיכרון לצד רבדים עמוקים של תרבות והיסטוריה יהודית ענפה.

רפאל

רפאל פרנק נולד לפני 150 שנים (ב־11 במרץ 1867) בעיר איכֶנְהָאוזֶן שבגרמניה, והיה בנו של סוחר עתיקות. בתקופת לימודיו בקלן גילה משיכה למוזיקה ולשפה העברית. בשנת 1903 הגיע עם אישתו ושני ילדיו לעיר לייפציג ושימש בה כחזן הראשי של הקהילה היהודית. מתוך הבנתו בשפות שונות והכשרתו כסופר סת"ם, עסק בקליגרפיה ועיצוב פונטים (גופנים). ב־1908 הוא הוזמן, על־ידי ״החברה האוונגלית לפרסום כתבי הקודש״ מאוניברסיטת לייפציג כדי לעצב עבורם פונט עברי שישמש לעימוד טקסטים עבריים חילוניים. לאחר כשנתיים השלים פרנק את מלאכת העיצוב: מערך של 27 אותיות עבריות, במשקל אחד. האות נחתכה בשנת 1910 במפעל יציקת אותיות (Type foundry) קטן בלייפצינג בשם צ.פ. ריהל (C. F. Rühl) שבהמשך התמזג לתוך בית היציקה ברתולד שהפיץ ומכר את האותיות לבתי דפוס ברחבי אירופה. הפונט נקרא Frank Rühl Hebräisch (פרנק ריהל עברית) או בקיצור ״פרנק־ריהל״.

כפולת ספסימן פרנק־ריהל מתוך קטלוג בית יציקת אותיות ברתולד 1924

פרנק־ריהל

הפונט שרפאל פרנק עיצב נכנס לשימוש בגרמניה ומשם שוכפל גם לבתי דפוס נוספים, עד שאומץ על־ידי העיתונות הכתובה ובתי הדפוס בארץ־ישראל. איתי תמרי, חוקר תולדות הטיפוגרפיה העברית, כותב על הגופן:

"זו אות ששינתה את הדפוס העברי. היא דומה לאות ספרדית, קצת מצועצעת ומקושטת. היא הייתה אות חדשה שאינה קשורה לשום מסורת - לא של בית מדרש ולא של כתבי ההשכלה. לצעירים של אז היה חשוב לכתוב בעברית שלא תיראה כמו טקסט דתי, אבל באופן מפתיע גם דתיים השתמשו בה."

רפאל פרנק זיהה צורך בסגנון אות השונה מסוגי האותיות שהיו קיימים בתקופה בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים שהיו קיימים אז – ובעיקר גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים באותה תקופה – שידרו אווירת בית מדרש. האות עוצבה בצורה שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בטקסטים ארוכים – מנוקדים או לא־מנוקדים. לטענתו של פרנק, היה קיים צורך לאותיות שקטות ורציפות שתשפרנה את רהיטות הקריאה:

אותיות אלו, בעלות אופי ואישיות מובהקות כל־כך, נושאות מסורת וזיכרון לצד רבדים עמוקים שלל תרבות והיסטוריה יהודית ענפה

"בניגוד לאותיות הלועזיות שעיצובן אינו תלוי בגורם, בעיצוב אות עברית יש להתייחס לחוקי 'שֻלחן הֶערוך", סיפר רפאל בחיבור שהתפרסם לאחר שיחרור הגופן. חוקי הַשֻלחן הֶערוך, הנוגעים במקור לכתיבת ספרי התורה, מפרטים את הצורה, המבנה וההרכב של כל אות ואות. פרנק, בהיותו סופר סת"ם מוסמך, הכיר את הכללים באופן נוקשה ושמר עליהם. בהיותו מורה, ידע לעדכן ולשנות אותיות, מתוך שיקולים פדגוגיים.

"השקט והיציבות של הכתב שלי מובְטָחים גם בזה שאף אחד מראשי האותיות אינו מֻטֶּה. (לאות יכולים להיות כמה ראשים. לדוגמה ל־א' יש שנַיים, ל־צ' יש שנַיים ול־ש' יש שלשה ראשים). לבסוף, החֹזק של הקווים המאונכים מסלק את הקִרְזוּל, את הזיזים ואת צורת המדוזה מהכתב וכל אות מופיעה בשלמות כשכל חלקיה שקולים זה לזה." המשיך לכתוב בחיבור.

עיצוב האות אכן שאב השראה וסגנון ממסורת יהדות ספרד, שנטתה לקשט את האותיות בסריפים מתונים ולא מקושטים מדי, כמעט מצועצעים. האות מבוססת על אות דפוס איטלקית שהייתה בשימוש בעיקר אצל דניאל בומברג, מדפיס אשר פעל בעיקר במאה ה־17, וכמו כן, אצל רוח תנועת האר־נובו.

אותיות א-ת של פונט פרנק־ריהל בגרסת אאא

תרבות

עד היום (כמעט 120 שנים אחרי) הוא הפונט הנפוץ ביותר במדיה המודפסת ונחשב לאות הלאומית

מרגע שהופץ, תפס פונט פרנק־ריהל מקום מרכזי וללא עוררין בבתי הדפוס ברחבי אירופה. משום סגנון הבנייה והעיצוב שלו. הציונות, שהחלה להתבסס באותה תקופה, אף אימצה אותו כגופן בלי היסטוריה גלותית. עד היום (כמעט 120 שנים אחרי) הוא הפונט הנפוץ ביותר במדיה המודפסת ונחשב לאות הלאומית. תומכיו טוענים שהוא קריא ביותר, האותיות שבו "אינן מבליטות את עצמן" ו"שקופות" כביכול, כך שהן מאפשרות לקורא לרוץ בטקסט מבלי להתעכב על עיצוב האות. עוד הם טוענים שההבדל בין אותיות דומות (ר' ו־ד' למשל) ברור מספיק. לכן, פרנק־ריהל משמש בהדפסת סוגים רבים של טקסטים, מספרי שירה ועד העיתונים היומיים.

מצד שני, לא מעט ביקורת נשמעה על הגופן בגרסותיו השונות. נטען שאות הגון היא רחבה, אינה קלילה ויוצרת תחושה של עומס שחור על הדף. עוד נטען שקיימים תחליפים ראויים, דוגמת נרקיס, הדסה ודוד, ועוד יותר תחליפים כיום לפונט טקסט־רץ.

קברו של רפאל פרנק בלייפציג, גרמניה. רק חבל שמצבתו לא כתובה בפונט שעיצב. צילמה: אפרת תוסיה כהן

בסוף שנות השמונים, אף נעשה ניסיון לעצב מחדש את עיתון מעריב, כאשר המעצב הגרפי  השתמש לצורך כך באותיות נרקיס במקום בפרנק־ריהל. ניסיון זה העלה תגובות שליליות מצד הקוראים, שלא התרגלו לאות החדשה, והעיתון חזר לעיצוב המקורי.

הגופן טבוע עמוק בזהות ובתפיסה, עד שהפך להיות מזוהה כל־כך עם תרבות החברה העברית. לפני מספר שנים, במסגרת פרויקט הגמר שלו, גייס המעצב שי גולן את הגופן כמייצג החברה הישראלית, בהשוואה אל מול הגופן אריאל כדוגמא לרצון לטישטוש ההבדלים הגלותיים והחזותיים. בפרויקט, מציג גולן את הגופנים בסדרת בדיקות על מנת לאפיין את השינויים בחברה הישראלית בעולם המודרני והגלובלי.

רפאל פרנק, מרים (בשמלה לבנה), אשתו ובנו.

פונט מרים

במקביל לעבודתו על עיצוב פונט פרנק־ריהל, עיצב רפאל פונט נוסף שיועד לשמש כפונט ההדגשות של פרנק־ריהל. פונט זה המתאפיין בעובי קו אחיד, בפינות מעט מעוגלות ובצורות־אות פשוטות. רפאל קרא לפונט על שמה של בתו הקטנה – מרים.

בשנת 1920, עשור בלבד לאחר ששיחרר את הפונט, נפטר בגיל 53 רפאל פרנק ממחלה פתאומית. הוא נקבר בבית העלמין היהודי הישן בעיר לייפציג. פרנק לא זכה לראות כיצד אותו פונט, ששאב את השראתו מתוך המסורת היהודית ועוצב בקפידה רבה, מתקבל בחום ע"י תנועת הציונות ומלווה לאורך השנים את החברה הישראלית, על גלגוליה השונים, אם בגלות או אם במדינת היהודים.