צ׳יטוט שנת הלימודים 2017-18 מתחילה וזאת סיבה לשיחה

טל סולומון־ורדי ואלעד יאנה התרגשו כל כך מפתיחת הלימודים, שהחליטו להתיישב לקפה וירטואלי כדי לדבר על זה

היי טל, נתכנסנו כאן היום לקראת תחילת שנת הלימודים, וכמו שאני מבין, שנינו לא הולכים להיות חלק ממנה לראשונה זה הרבה שנים, אני צודק?

היי אלעד! זה נכון חלקית. אני עושה שוב את פרויקט הגמר :)

כמה מלבלב, אם כך אתה לפחות קרוב לסיום. בדומה לך, גם אני לא מצליח לסיים את התזה לתואר השני שלי, ככה שאנחנו במקום לא רע ביחד. אגב, אם כבר מדברים על מה שלא מצליח, באיזה מקצוע היית בוחר אם לא עיצוב גרפי?

הופה! שיהיה בהצלחה. תזה זה קשוח. אם לא הייתי מעצב, מניח שהייתי פסיכולוג. יש לי ראדר טוב לאנשים, ולרוב מצליח לקלוט גם תתי-תדרים, גלי אלפא וקרני גאמא. כלומר, משתדל. יש מקרים של פספוס וזה נוצרים שברים קטנים, ברי תיקון. למרות שאני עלול להזדהות עם הכאב של המטופלים, ואז זה מסוכן. מזל שאני לא פסיכולוג. מה אתה היית, אם לא מעצב וחוקר?‎

שני התארים שהדבקת לי לא ממש מרגישים לי טבעיים, כי בתור מעצב אני בהחלט לא משהו מיוחד, וחוקר אני ממש עוד לא, אבל ה"עוד לא" הזה מוביל אותי כבר לא מעט שנים. אני חושב שעוד מאז התואר הראשון אני בתוך מסע חיפוש, שבהחלט קשור לתחום ההיסטורי, המקורות של העיצוב הגרפי, וזה היה יכול להיות המקצוע שלי אם לא הייתי מעצב, זאת אומרת היסטוריון וכנראה של תקופת השואה, תופעה שלא מפסיקה לרתק אותי. אבל המסע הזה מוביל אותי לכיון שעליו רציתי שנדבר: "הדברים" האלה שחסרים בתארים הראשונים לעיצוב גרפי. מה הדבר שהרגשת שהכי מתפספס לך? שאולי היה הכי חסר? מקווה שזאת לא שאלה גדולה מדי...

האקדמיה נותנת המון כלים מצוינים, שקשה מאוד למעצבים להתחיל להתניע בלעדיהם (בניגוד למקצועות אחרים, שכמו עיצוב לאו דווקא מחייבים תואר כדי להתחיל לעבוד בתחום), אבל הבעיה העיקרית מתחילה בפרקטיקה. בסופו של דבר, לא התכנסנו ללמוד אמנות, אלא לפתור צורך של לקוח, בין אם זה קורה בסטודיו למיתוג או בחברת היי־טק.‎ יש ״טעימות״ מהחיים האמיתיים, אך העצה החמה שלי היא להתחיל לעבוד בתחום בפרילאנס, בפרויקטים קטנים ואפשריים תוך כדי הלימודים לתואר.‎

אני נוטה להסכים איתך‎. לא מזמן המלצתי לחבר שסיים תקופה ארוכה בצבא קבע כקצין ומתחיל ללמוד מיד השנה בשנקר, לנסות לתפוס לו נישה או סגנון שהוא מרגיש שמיוחדים לו, ולהתחיל להתמקד בהם דרך כלל הקורסים, כמה שזה אפשרי. כך שכדבריך, אחת הדרכים האופטימליות היא באמת לטעום גם מהחיים בחוץ, למרות שבישראל בתי הספר לעיצוב לא ממש מאפשרים זאת עם העומס הרב של המטלות, ובעיקר בשנים הראשונות. כאן אני רוצה להביא טענה אחרת, שבמקור נטענה על ידי סטיבן הלר, (שהוא בין היתר מרצה וכותב מפורסם על עיצוב גרפי) שבדומה ללימודי ארכיטקטורה יש להוסיף שנה - כך שהתואר יסתכם בחמש שנים - על מנת לתרגל יותר את הפרקטיקה, מה אתה אומר על זה? ואם אתה בכיון הזה, אולי יש לך גם כמה טיפים לסטודנטים בתור (כמעט) בוגר...

מעניינת הטענה הזו. אם נתייחס רגע לחבר - אני חושב שקשה לגייס סגנון בשלב מוקדם. ניתן לראות את זה בעיקר אצל מאיירים, שהשנתיים הראשונות כוללות חיפוש עיקש ומרתק, ובשנה השלישית נופל האסימון (לפחות בשנקר). סטיבן הלר מהמם, וספריית האיקאה שלי עומדת לקרוס מרוב ספרים שלו, אבל לא מסכים איתו. מעבר לפרויקטים מסחריים שאפשר לקחת בקטנה תוך כדי הלימודים, אני ממליץ במיוחד ללכת על פרויקטי צד. משהו שבוער בכם לעשות ואין סיכוי שלקוח ישלם עליו. תתפלאו לשמוע כמה פרויקטים הניסויים הללו יביאו לכם בהמשך. מתי לעשות אותם? בחופשים. אם הבעיה היא מוטיבציה להתמיד - תמצאו פרטנר/ית שהדיאלוג היצירתי איתו נעים ומאפשר! זה כיף גדול.‎ ואם שתי האופציות נשמעות קשות להשגה, אפשר ללכת על התמחות בחו״ל אחרי שיש תיק עבודות עם כמה פרויקטים שאתם גאים בהם. היום זה אפשרי יותר מבעבר ויכול לפתח מאוד.‎

אני אוהב את האופטימיות שלך... דווקא פה אני מרגיש קצת את פער הדורות (אוי כמה אני זקן) כבוגר של חולון גם בתואר הראשון והשני, קצת חסרה לי התחושה של בתי ספר אחרים, ותמיד אני תוהה לגבי כמה סדורה הייתה המשנה שהועברה לסטודנטים בבי"ס מקבילים.‎ אני מדבר בעיקר על סימנים בתקשורת חזותית של אבי איזנשטיין מבצלאל שתמיד הבטתי עליו (הספר והשיטה) בהערצה וחשבתי לדידי שכך צריך ללמד מקצוע. בחולון בתקופתי, הבסיס הזה היה חסר לי, ואולי הרגיש לי קצת לא מספיק מקיף. זאת אפוריה שאני הולך איתה עד היום ואני מקווה שגם תיקח אותי לדוקטורט ואולי תכף נרחיב עליה, אבל מעניין אותי איך זה היה בשנקר, ואיך זה מרגיש לך מהשנים האחרונות? ‎אולי כדי להקשות, לימודי קולנוע, הקרובים להתמחות בעיצוב תקש"ח למדיה, מחייבים כחלק מתוכנית הלימודים הבסיסית לימודים מאוד מגוונים של מבואות כפילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה ועוד, מה שבטח לא היה בתקופתי.‎

הספר סימנים בתקשורת חזותית, מאת פרופ׳ אבי איזנשטיין, הוצאת בצלאל 2010


אל דאגה! אתה לא זקן, אבל רגע, רציתי גם לשאול - האם אתה מרגיש שבתואר השני אתה משלים חסכים מסוימים שצצו בתואר הראשון? ובכלל, האם אתה ממליץ ללמוד תואר שני בעיצוב, גם אם אין רצון להמשיך לדוקטורט?

אז ככה, תארים שניים ושלישים דורשים איזושהי תשוקה ותחושה של חוסר שדרוש שתאמין כי היא ניתנת להשלמה במסגר מחקר שתערוך בתארים האלה, אבל זה בהחלט לא פשוט, וצריך הרבה התמדה. דבר חשוב נוסף הוא המנחה, שלצורך העניין נתייחס אליו כמרצה שאליו הכי התחברת, ואיתו אתה יכול לעשות את הדרך המאוד משמעותית הזאת. אצלי זה היה פרופ' משה צוקרמן, סוציולוג ומרקסיסט נלהב, שמעבר להיותו איש אשכולות בכמעט כל תחום במדעי הרוח והאומנות, ממוזיקה ועד היסטוריה כללית, הוא גם איש נעים וטוב־לב, שכל רצונו הוא להעניק מחוכמתו ותשוקתו האקדמית לדורות הבאים. היכולת שלו לדבר על אומנות ומתוך כך גם על עיצוב (בעיקר בהקשרים כלכליים) ולהבין במה דברים אמורים, גרם לי להצטרף לכמה סמינריונים במהלך התואר השני שלי ולהפוך ל"חסיד" של תורתו המחוברת בעיקר לתאוריות של "אסכולת פרנקפורט", ולנסות להכילה על עולם העיצוב הגרפי במסגרת התזה שלי. מי זה היה אצלך?

יש מספר מרצים שהשפיעו על המהות שלי בוודאות, להלן ניים-דרופינג: אירה שטרום, רוני אדרי, דנה שמיר ואבי נאמן. ספציפית אבי נאמן היה האחרון שאני זוכר באופן צלול. הוא הנחה אותי קורס שנקרא ׳עיצוב חוצה פלטפורמות׳, שזה בגדול פרויקט גמר קטן, מן חימום לקראת פרויקט הגמר עצמו. אבי איפשר לשבור את המחיצות בין אמנות לעיצוב, ולערבב אותן זו בזו בפרויקט ׳תת׳. החופש שהוא נתן לי, גם מבלי להבין בדיוק מה אני עושה ולאן אני הולך, נתן לי המון מוטיבציה להוכיח לו שזה היה משתלם. אכן יצא פרויקט שאקח איתי עוד הרבה שנים קדימה. אבי מנחה מצוין, דורש עבודה אבל לא כופה את טעמו האישי, זורק רמזים מה כדאי, מביא רפרנסים מעולים. כן ירבו.
ולגבי מה ששאלת לפני כן, אני חושב שהשוני נובע מהמקומות בהם גדלנו (חולון/שנקר). קודם כל, הספר של אייזנשטיין מעולה. בשנקר התהליך דומה לבצלאל - בשנה א׳ מתעסקים בעיקר בחקירות של קומפוזיציה וטיפוגרפיה, ורק בשנים ב׳ו-ג׳ מקבלים כלים פרקטיים להתחיל לעצב בחיים האמיתיים. בשנה ד׳ מביאים לידי ביטוי את כל הכלים שנלמדו ואת הסגנון האישי לפרויקט אחד - פרויקט הגמר. אני חושב שיש פספוס מסוים שאין מבואות פילוסופיה ופסיכולוגיה בתקשורת חזותית, בעיקר בשל העובדה שעולם הפרינט, שתוצאותיו פחות ניתנו למדידה בעבר, עובר בחלקו לעולם הדיגיטל בו הכל מדיד ויש אנליטיקות מדויקות. כשאתה בונה מוצר דיגיטלי, כל הקשר של אדם־מכונה הוא פסיכולוגי לחלוטין, והעובדה שאין היום לימודי קוגניציה תשתנה בוודאות בשנים הבאות (וקצת פחות תולדות האמנות, פליז).‎

אבל אם לחזור לנקודה שאתה מדבר עליה‎ - העיצוב לדיגיטל שמתחזק ומשתלט על שוק העבודה בתחומנו -  אתה מכיר עוד אנשים (חוקרים) שטוענים כמוך? וגם, מה עוד אתה מרגיש שחסר בהקשר הזה חוץ מהפן הפסיכולוגי? למשל, סוציולוגיה וחקר תרבות על השיטות הכמותיות והאיכותניות שבהם משתמשים במחקרים בתחום, יכולים לדעתי לתרום להבנה עמוקה יותר של בריפים לעיצוב לתחום הדיגטלי, מה עמדתך בנושא?‎‎

את מרבית הידע שלי על חווית משתמש למדתי בבלוגים ובקבוצות פייסבוק רלוונטיות, למען האמת. יש היום הפרדה בין מאפיין, שבונה את הווייפריימס, השלד של המוצר הדיגיטלי בהתבסס על מחקרי משתמשים. לבין המעצב - שמכניס אינטראקציות, storytelling, אנימציות חמודות ועיצוב קוהרנטי. בחוץ (שלא בלימודי תואר) יש קורסים מזורזים למאפיין, ולרוב מעצבי חווית משתמש לומדים תקשורת חזותית כדי לראות את התמונה הגדולה יותר. לאקונות נוספות הן: חוסר הבנה אנתרופולוגית של הקהל. מיקרו־קופי (כל הטקסטים הקטנים בממשקים) שונים באופן מהותי בין עברית לאנגלית, ולא רק ברמת השפה - אלא ברמת התדר שאתה משדר למשתמש. לדוגמא, עיצוב למוצר לשוק הסיני לאו דווקא יהיה דומה לעיצוב לשוק האירופאי/אמריקאי. כל העניין של מחקר משתמשים ומחקר מקדים, לפני בכלל שפותחים את הפוטושופ - קריטי בעיניי ונעדר מהאקדמיה (הטיעון העיקרי הוא שאין מספיק זמן, ואני יכול להבין, אבל עדיין אפשר להעביר כמה הרצאות בנושא).‎

סליחה שאני קוטע אותך באמצע, אבל למה להסתפק בכמה הרצאות? וזה מוביל אותי לשאלה ההפוכה, על מה אתה חושב שהיית יכול לוותר, או יותר נכון האם לדעתך הלימוד הוא פרטני מדי? למשל, בהתמחות לפרינט, האם דרוש קורס שלם לעיצוב פוסטר? לעיצוב מגזינים? או שמא צריך להתחיל לחשוב על לימוד יסודות ובסיס, כמו עיצוב פרינט כללי ועל חשבון הזמן שמתפנה להכניס את החלקים שאנחנו מרגישים שנחוצים יותר ויותר?

באקדמיה, באופן כללי ולא רק בעיצוב, אין כלים עסקיים. בשנקר אגודת הסטודנטים התעוררה ויצרו קורס בתשלום סמלי שמנסה לסגור את הפינות הללו שמתקיים מדי חופש (בין סמסטרים ובקיץ). האם זה ענה על הצורך באופן מלא? לטעמי לא, אבל יש הרבה סטודנטים שקיבלו מהמצב מוטיבציה להקים עסק עצמאי קטן וזה משמח מאוד. יכול להיות שאגודת הסטודנטים והסטודנטיות הארצית צריכה להתעורר ולהשלים את החסכים הללו, כפי שנעשה בשנקר בהובלתו של דניאל אלטמן, יו״ר האגודה.‎

אני יודע על כיונים כאלה (התמקדות בנתינת כלים ליזמות עסקית בתארים שניים -  בבצלאל יש את התואר השני לניהול עיצוב) והיוזמה הנהדרת של תוכנית יזמי העיצוב בעמותת לצאת מהקופסא.

יש סטודנטים שמכינים כרגע תבניות ביצים לזרוק עליי, וזה בסדר, הצטיידתי בפוסטר של ג׳וזף מולר ברוקמן להתגונן! אני חושב ש־5 קורסים של תולדות האמנות זה המון. זה ידע חשוב, אין לי ספק, אבל הוא משעמם להחריד ואפשר לסגור אותו בשני סמסטרים שממצים את התקופות הרלוונטיות. את הזמן הנותר אפשר להקדיש לצילום סטילס או וידאו בצורה מעמיקה (כלים חשובים מאוד), בניית פורטפוליו חזק, קורס במחקר משתמשים וקידום ממומן (או-הו כמה דברים אפשר ללמוד בפייסבוק וגוגל).‎

אתה מושך חזק לכיון הפרקטי... ואני אוהב את זה. יש מקום בעולם שאתה מביט עליו ורואה את זה כבר מתהווה?

התכנסנו כדי לעצב, לא כדי לעשות אמנות. יש תכלית, זמן, תוכן, צורה ומחיר לדברים הללו. לרוב סטודנטים באים מרקע של אמנות והקטע ה״מסחרי״ דוחה אותם. איך ג׳ורג׳ האריסון אמר? חי בעולם חומרני. אפשר לעשות קלאש מהמם בין התחומים, אבל בשביל זה צריך איזשהו בסיס כלכלי מסוים. אבל בוא נשאיר משהו לדיון הבא שלנו (שהוא עולם ומלואו)! אני משתדל להיות פרקטי ולצאת ביציאות אומנותיות שלא קשורות ליומיום הכלכלי (כי הנפש צריכה מזון). מודה שאין לי מושג מה קורה בעולם האקדמיה העולמי, מניח שהמתח בלימודים פחות גבוה (מחברים שלמדו בחילופי סטודנטים בחו״ל) וזה מאפשר להעמיק בדברים שמסקרנים את הסטודנטים. בכללי מעניין לקרוא בלוגים של סטודנטים לעיצוב בחו״ל, זו פריזמה אחרת לחלוטין לתחום:
deardesignstudent.com
https://medium.com/@lookinbard

אז אני חושב שבאוירה חו"לית שכזו גם יהיה כיף לסיים, אחרי כל הקיטור הישראלי שהוצאנו... מתאים לך?

מתאים בהחלט!‎



תגובה אחת

מקסים!
כמובן שטל צודק, שם המשחק הוא פרקטיקה, לא רק בגלל הפרנסה שבדבר אלא בגלל ה"אמיתיות" של כך, הצרכים של "התעשייה" וציבור הלקוחות והעבודה מולו היא מלמדת ומעשירה יותר מישיבה פסיבית מרדף אחר ההגשה הבאה.

1.תכנית הלימודים השתנתה ויש רק 3 קורסי תרבות ובמקום זה קורסים פרקטיים משלבים דיסיפלנות ותעשייה.

2.השבוע הסתיים קורס אקדמי המשלב ניסיון תעסוקתי דרך Dots מועדון היזמות בשנקר, 25 סטודנטים קיבלו תפקיד משמעותי בחברות שונות( WeWork, Impact_Labs, Viral security ועוד) במהלך הקיץ וגם 2 נק"ז.

3.אנחנו בהחלט פועלים מול ההתאחדות להרחיב את היריעה אך לא רק, גם מול מעו"ף לעסקים ובשישי האחרון נשלחה בקשה לשר הכלכלה האמון על התחום לשיתוף פעולה ותמיכה לקידום כלים להקמת עסק.

תודה רבה על הפרגון❤️