אם המילה סלאש מזכירה לכם רעמה של תלתלים שחורים, כובע צילינדר וגיטרה חשמלית – אנחנו יודעים בני כמה אתם. ואם אתם חושבים מיד על הסימן לוכסן, טוב שבאתם. לפני שנגלה לכם מאיפה הוא בא, נספר לכם שהוא לא נחשב לסימן עברי של ממש, ולמעשה הוא בן חורג במשפחת סימני הפיסוק. האקדמיה ללשון העברית מתירה את השימוש בו בשני אופנים, ותכף נגלה לכם מתי, אבל לפני כן בואו נדבר עליו רגע.

המילה האנגלית slash מגיעה מצרפתית, שבה הפועל esclachier פירושו לשבור. הסימן, כפי שאנחנו מכירים אותו הוא אביו של הפסיק בשפות הלטיניות. וזה בערך מה שעושה הסימן הזה – חוצץ בין משמעויות או חלקי משפט. בעברית המוקדמת המילה מופיעה כבר בלשון חז"ל, למשל: "ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן שהיה נותן מלמטן למעלן" (תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ה'). בעברית העכשווית הוא אהוב במיוחד על הקהילה המשפטית, בצירוף שכבר הפך לבדיחה על העגה האופיינית "ו/או".

אם תחפשו אותו על המקלדת, תמצאו אותו בשלושה מקומות: חולק מקש עם האות Q, דר בכפיפה אחת עם סימן השאלה והנקודה העבריים, ובין המקשים enter ו־backspace, עם הקו הישר. אז מה עושים איתו בעברית? איך כותבים אותו ובאיזה מקש הכי קל להשתמש? עם רווח לפני? אחרי? בלי רווח? התשובות פשוטות ו/או ברורות למדי:

ראשית כדאי להבחין בין הלוכסן הימני לזה השמאלי: הלוכסן הימני הוא זה שמשמש גם בעברית וגם באנגלית והוא זה שנמצא בשני המיקומים הראשונים בכתובת האינטרנט לאחר הנקודותיים. כשכותבים בעברית הכי קל לשלוח אצבע אל המקש של האות Q. הלוכסן השמאלי (backslash) משמש בעיקר לתכנות. בשפות מחשב רבות הוא מתפקד כ"תו מילוט" (escape sequence) המציין שלתו הבא אחריו משמעות אחרת מהמקובל.

ואם בכל זאת אינכם רוצים ו/או יכולים להימנע משימוש בלוכסן, כדאי לדעת: אם הלוכסן מפריד בין מילים או חלקיהן, למשל "תלמידות/ים יקרות/ים" או "דרוש/ה כתב/ת" – אין להשתמש ברווחים לפניו ואחריו (האקדמיה ללשון העברית לא אוהבת את השימוש הזה, אך הוא נפוץ מאוד). ואם שירה חפצתם לצטט, רווחו לפני הלוכסן ואחריו, כמו בדוגמה הבאה. "וְיַעֲזֹב אִישׁ / אֶת בֵּיתוֹ / וְדָבַק בְּעַצְמוֹ / וְהָיָה לְאֶחָד. / עַכְשָׁו זְמַן לְסַכִּין מְנַתְּחִים / לְבַתֵּר אֶת קִרְבֵי הַבַּיִת / וּלְסַלֵּק הִדָּבְקֻיּוֹת".



3 תגובות

תגובות פייסבוק