שו"ת נעם וינר

והפעם במדור השו"ת אנחנו פוגשים את המאיירת נֹעַם וַיִנֵר, שעבודותיה הקליגרפיות־מאויירות תפסו את עֵינֵנוּ ושבו ואת לִיבֵּנוּ.

נעם נולדה בתל אביב וגדלה ברמת־גן. בשנת 2013 סיימה לימודי תקשורת חזותית בבצלאל במסלול לאיור. בשנה שעברה עברה להתגורר עם בן זוגה בהמבורג, שם היא עובדת כמעצבת ומאיירת בחברת הייטק וגם כמאיירת עצמאית, ובמקביל שוקדת על ספר הילדים הראשון שלה. בחלק ניכר מעבודותיה נעם משלבת טיפוגרפיה ידנית, וכבר מזמן רצינו לשמוע על תהליכי העבודה שלה. תפסנו אותה לשיחת הכרות אסוציאטיבית ממש כאן - בגן־מאיר בתל־אביב.

זה מה שהיה לה לומר למדור השו"ת שלנו:

ראִיה

הדבר הראשון והחשוב שלמדתי בבצלאל הוא לדעת איך להתבונן בדברים. זה פרש בפני עולם שלם של יופי ועניין וצורך עז לרשום ולאייר כל דבר שאני רואה.

טעם

חשוב כמעט כמו חוש הראייה. יש לי תכנית לפתוח מזללת קובה פה, בגרמניה. הם צריכים את זה.

ריח

בהמבורג יורדות כמויות של גשם, יש פה אקלים שדומה לזה שבבריטניה. אבל מה, לגשם אין ריח בכלל, שזה הדבר היחיד שטוב בגשם. גם לאשפה אין ריח. ישראל הרבה יותר ריחנית, לטוב ולרע - כמו המוחצנות של האנשים.

שמיעה

מילה

יש כמה מילים גרמניות שמקורן בעברית, שזה מצחיק, כי לרוב זה קורה הפוך. אני אוהבת את המילה Ganove, שמשמעותה רמאי או בנדיט. היא באה מהמילה העברית "גנב". שמעתי אותה הרבה לאחרונה וזה שעשע אותי.

אות

ע'

פונט

לרוב אני פשוט משתמשת בכתב היד שלי. עכשיו כשאני עובדת בגרמניה, נוכחתי לדעת שיש לי הרבה מה ללמוד על פונטים לועזיים (יש *קצת* יותר מפונטים עבריים).

צורה + צבע

גליל בירוק־זית.
olive-green

אישיות

פרופסור מיכאל הרסגור וערן סבאג - הם מארחים לי חברה כשאני עובדת ושניהם אנשים עם תשוקה טהורה לידע, שלא מושפעת ממגמות ואופנות.

שעות שינה

אשמח לעוד מזה, אבל ה-שעות שלי מתחילות בערב. במהלך היום אני במצב צבירה של סמרטוט מפהק.

קפה

יס פליז. בכל מצב צבירה.

מקום

אני תמיד מתגעגעת למקום האחרון שהייתי בו בנוסטלגיה סכרינית להחריד. כשהייתי ילדה התגעגעתי למקומות שלא הייתי בהם מעולם וראיתי באלבומי תמונות ישנים של הוריי.

זמן

יום שישי (בארץ) - תמיד מרגיש לי כמו חופש אינסופי וחסר מגבלות. בגרמניה אני אוהבת את השבועות לפי חג המולד, כששותים יין חם בחוץ בערבים הקרים.

עבר-הווה-עתיד

סבתא שלי היתה מורה בתיכון בעמק הירדן, וכל פעם כשהייתי מבקרת אותה ואת סבא בקיבוץ הייתי נוברת בספרי המחזור שהיא אספה בזמן שלימדה שם. הרגשתי מחוברת לזמן ומקום זרים לגמרי, יותר מאשר להווה שלי בתור מתבגרת רמת־גנית.

אי־בודד

מישהו שמסוגל לדבר יותר ממני.

עבודותיה הטיפוגרפיות-קליגרפיות של נעם וינר

עבודותיה הטיפוגרפיות-קליגרפיות של נעם וינר

אל אתר הפורטפוליו של נעם



תגובות פייסבוק