והפעם בשאלון אנחנו מארחים את אושיית הגופנים שמואל סלע. סלע עוסק בעיצוב טיפוסי־אות עבריים מאז שנת 1977, מרצה לשעבר בבצלאל, ולזכותו עיצובים מקוריים אשר הופקו כגופנים עבור גיליונות אותיות מעתק, מכונות כתיבה, מערכות סדר־צילום ומחשבים אישיים. מ־1992 משווק סלע בעצמו את רשיון השימוש בפונטים שלו במחשבים אישיים. בדף הפייסבוק שלו מפרסם סלע, בין היתר, פריטים ארכיוניים נדירים מתקופות בהן היצירה והעשייה הטיפוגרפית השתמשה בכלים טכנולוגיים שונים לחלוטין מאשר היום. סביר מאד להניח שסלע השקיע בעבודה על עיצוב אותיות יותר זמן מכל מעצב גופנים ישראלי פעיל.
איך התחלת ליצור גופנים?
תמיד הסתקרנתי ונמשכתי לקסם של האותיות. כבר בשנים הראשונות לעיסוק בעיצוב גרפי ניסיתי את כוחי בעיצוב של אותיות. טיפוס האות הראשון שעיצבתי, ב-1977, היה מיועד לשימוש בפרסומי אחד הבנקים בארץ. לאחר מכן יצרתי סדרה של טיפוסי־אות שהיו מיועדים לגיליונות מעתק (לטרסט). במבט לאחור הטיפוסים האלה נראים לי היום כמו פירות שלא הבשילו. לצד עבודתי כמעצב גרפי המשכתי לעצב טיפוסי־אות לגיליונות מעתק, למכונות כתיבה ולסדר צילום ושכללתי את כישורי כמעצב אותיות. הבנתי שהכישרון המולד בו ניחנתי אינו מספיק כדי להשתכלל עוד ועוד בתחום, ויש צורך במסלול ארוך שנים של למידה עצמית, התבוננות, מחקר, ניסוי ותעייה. הביצועים הגרפיים של האותיות נעשו אז באופן ידני, בעזרת סרגלי עקומות, רפידוגרף וטוש שחור. ב-1992 רכשתי מחשב מקינטוש, עברתי לבצע את השלב הסופי בתהליך באמצעות תוכנת fontographer והתחלתי לפתח את ספריית 'אות סלע'.
מהם הערכים החשובים ביצירת גופן?
אני קורא לערכים האלה "עשרת הדיברות של עיצוב טיפוס־אות":
א - קריאות. הפונט הוא מערכת של סימנים תקשורתיים מוסכמים, ולכן זהו הדיבר האלמנטרי.
ב - זהות צורנית. טיפוס־האות חייב אופי ייחודי ואותנטי. לרוב הפונטים העבריים אין זהות כזו.
ג - ריווח. מרקם הטקסט נוצר מיחסי הגומלין והאיזון בין הסימנים השחורים ובין החללים הלבנים. ריווח לקוי בין הסימנים משבש את המרקם ואת איכות הקריאה.
ד - מודולאריות. סימני הפונט הם למעשה צורות בודדות היוצרות רצף צורני אחיד, ללא קשר למיקומן בתוך מרקם הטקסט.
ה - אחידות סגנונית. לכל הסימנים חייב להיות די־אן־אי אחיד.
ו - תנועת הגל. יוצרת את הזרימה ואת קצב הנשימה של מרקם הטקסט. רוב הפונטים העבריים לא יוצרים תנועת גל.
ז - מינימליזם. תמצות, ניקיון עיצובי ופשטות הם ערכים עליונים בתחום הזה.
ח - ללא פשרות. עיצוב טיפוס־אות הוא תהליך ממושך ואיטי.
ט - שאיפה לשלמות. לבדוק שוב ולתקן. לבדוק שוב ולתקן. לבדוק שוב ולשפר.
י - אהבה. הדיבר החשוב ביותר. לגשת לעבודת העיצוב באהבה וביראת קודש. ממש כך.
מה אתה אוהב בעבודה שלך?
בדרך כלל אני הלקוח של עצמי, כך שבתהליך העבודה והיצירה אין פשרות כלשהן. אני שולט על לוח הזמנים וחופשי ליישם את הכישורים והידע שלי בתחום ללא הפרעות, ולהטביע ביצירה את החותם שלי ואת האהבה הגדולה לאותיות. בסופו של תהליך אני חש סיפוק עצום והתרגשות רבה מהתוצאה. היצירה הזו מאפשרת לי להתקרב יותר מכל לערך 'שלמות'. שיתוף הפעולה בין האותיות לצורך יצירת מילים, משפטים ומרקם טקסט אחיד, הומוגני ונעים לקריאה משול בעיניי לשיתוף פעולה בין אנשים לסביבה ובין אנשים לבין עצמם. כך שאם אני יוצר טיפוס־אות טוב אני משתף פעולה עם הסביבה.
במובן החזותי אני משכלל את צורות האלף־בית העברי לטובת ההיבטים האסתטיים, התרבותיים והתקשורתיים של השפה. במובן הרחב יותר זהו תהליך של יצירת חיים, כיוון שהאותיות אינן רק צורות, יש להן חיים משל עצמן, ואפשר לומר שהן יוצרות את המציאות של החיים, משום שהן מזינות את התודעה שלנו באמצעות השפה. הרי כל ביטוי שלנו באמצעות השפה, גם מחשבה, יוצר משמעויות ותכנים המשפיעים על התודעה שלנו ועל ההחלטות, הבחירות, הפעולות והתגובות שלנו, המושלכות על מעגל החיים האישי שלנו וגם על מעגל החיים של הסביבה שלנו. וזו המציאות. אין נתק בין הצורות למהות שלהן. אני מודע לכך שלא קל להבין את הקשר.
העמוד השני בקטלוג הגופנים שלך הוא עמוד ריק שבתחתיתו מופיע המשפט: "עמוד זה מציג את אחד הערכים החשובים בטיפוגרפיה. זהו החלל היוצר את צורות האותיות והמילים ואת יחסי הגומלין ביניהן בתוך מרקם הטקסט". תוכל לפרט ולהרחיב על החשיבות של החללים בתהליך העיצוב של הגופן?
כן. החלל/הריק הוא החומר ממנו נוצרות צורות האותיות, משום שהוא חובק אותן מסביב ומהווה גם את הפנימיות שלהן. הוא החומר המעניק לאותיות חיים והוא האוויר שהן נושמות, כאשר הן נעות לכאורה קדימה בזמן הקריאה. ולכן כאשר הנשימה של מרקם הטקסט משתבשת בגלל צורות אותיות לא מאוזנות, ובגלל ריווח לקוי בין האותיות ובין המילים - משתבשת גם יכולת הקריאות וגם ההרמוניה של המרקם.
ספר קצת על תהליך העבודה על חידוש הגופנים חיים ופרנק־ריהל. מה נדרש בחידוש גופנים קלאסיים כל כך? מה השינויים המרכזיים שעשית?
חיים חדש עוצב בהזמנה עבור חברת פלרון, לצורך הכנת פונטים של מכונות סדר־צילום שהחברה שיווקה. פרנק־ריהל חדש עוצב מתוך הצורך לשפר טיפוס אות מאוד פופולארי, אפוף הילה מסוימת, ששלל גרסאות העיצוב שלו לא היו מספיק מהוקצעות לטעמי. השינויים חלו במבנה הגריד, בארכיטקטורה של האותיות (שינוי היחס בין הקווים האופקיים לאנכיים, ניקוי ואיזון הצורות, הפרופורציות, החללים וכדומה) ובריווח ביניהן, לטובת מרקם טקסט קריא יותר, הומוגני יותר, 'נושם' יותר ונעים יותר לעין. הרי כל ניואנס עיצובי מורגש היטב במרקם הכללי של הטקסט ומשפיע עליו, למרות שלא תמיד הוא נראה לעין כאשר מביטים על אות בודדת, מילה או שורה.
במשפחת מגנט האותיות ט ו-ס מונחות כאילו על בסיס של נדנדה, ובמשפחת צלליות יש חידוש מעניין בחיבורים של חלקי תו באמצעות נימה (לדוגמה באותיות קו"ף ושי"ן ובסימני הקריאה והשאלה). תוכל להסביר?
שתי המשפחות האלה עוצבו בהתאמה לטיפוסי־אות לועזיים. מגנט ל-Armada וצלליות ל-Blur. תחושת הנדנדה של כמה אותיות במגנט נובעת ממבנה הגריד הקשתי של האות, הגורם לתנועה במרקם הטקסט, והחיבורים של הסימנים בצלליות אליהם התייחסת נובעים מהאופי המטושטש (ללא פוקוס) של הטיפוס. בדף הפייסבוק שלי יש הרחבה על עיצוב טיפוס עברי שיתאים לשימוש עם טיפוס לועזי.
מגנט בעבודה עם Armada
צלליות בעבודה עם Blur
אתה אחד מהטיפוגרפים הוותיקים בארץ. איזה שינויים חלו בטיפוגרפיה העברית בשלושה וחצי העשורים האחרונים? מה ההשפעה של השינויים הטכנולוגיים בתחום?
זו שאלה להיסטוריונים וניתן להשיב עליה במאמר ארוך ומהיבטים שונים. אני אענה עליה בקצרה מההיבט של מעצב טיפוסי־אות ומההיבט של טיפוגרפיה שנועדה להעביר מסרים בעלי אופי אינפורמטיבי. לא אתייחס לטיפוגרפיה המיועדת להעביר מסרים שיש להם השלכה על ההיבט הפסיכולוגי הרגשי שלנו (טיפוסי אות לראווה, לוגואים, כותרות מיוחדות וכדומה). למרות ששלושה וחצי עשורים אינם תקופה ארוכה במיוחד כאשר מתייחסים לטיפוגרפיה, כן התחולל שינוי מהותי במהלך התקופה הזו. הוא התחולל עם הופעת המחשב האישי ככלי להפקת תהליכי קדם־דפוס, לרבות סדר, וככלי להפקת וייצור פונטים. אם אינני טועה, זה קרה במחצית השניה של שנות ה-80. עד אז מעצבי האותיות ביצעו את האותיות שלהם באופן ידני, כפי שהסברתי קודם, ובעלי החברות ששיווקו בארץ מכונות להפקת סדר־צילום וסדר־מחשב הם אלה שקבעו אלו טיפוסי אות יופקו כפונטים עבור המכונות שלהם (ייצור הפונטים נעשה בחו"לֹ). עד אז, גם הסדר הופק במכוני קדם־דפוס ספורים, ואת הכותרות וכותרות המשנה לטקסט הכינו המעצבים גם באמצעות אותיות מעתק (לטרסט) וגזרי אותיות. כלומר, מי שעסק בעיצוב אותיות היה מיומן ומי שעסק במתן שירותי סדר היה מיומן, וכך נשמרה רמה טיפוגרפית מסוימת. אומנם מבחר טיפוסי־האות לא היה גדול במיוחד, אך מצב שבו יצא לאור טיפוס לקוי/גרוע/חובבני לא התאפשר.
הופעת המחשב האישי טרפה את הקלפים. פתאום כל ילד יכול היה להכין פונט, להתקין אותו בתיק הפונטים במחשב ולהפיק באמצעותו טקסט, והארץ הוצפה בפונטים לקויים/גרועים/חובבניים. גם מעצבים וגרפיקאים הסתנוורו מהאפשרויות הגלומות בתוכנות הגרפיות, ולא פעם התעללו באותיות (מתיחה, כיווץ וכדומה). היום המחשב הוא כלי העבודה 'הטבעי', לכן הוא כבר לא מעורר התפעלות. אך לטכנולוגיה אין קשר לרמה של עיצוב והרמה הטיפוגרפית הכללית ירדה כיוון שחלק גדול מיצרני הפונטים, וגם רוב המשתמשים בהם, חסרים את היסודות לעיצוב טיפוגרפי נכון וגם לא פיתחו רגישות טיפוגרפית מספקת. אומנם בשנים האחרונות התעורר עניין גדול יותר באותיות/פונטים וקיימת פעילות עיצוב מבורכת, אך המעצבים/היצרנים ממהרים לשחרר את הפונטים לשוק לאחר תהליך נסיונות עיצוב קצר מדי ולפני שהם בשלים.
היכולת והזמינות לייצר פונט באופן עצמאי יצרה בעייה נוספת - חיקויים/העתקות/פלגייטים של עיצובים מקוריים. זו תופעה מכוערת ושלילית וגורמת נזק עצום לטיפוגרפיה העברית. אילו הייתה קיימת בארץ 'תרבות אות' המצב היה שונה.
מהראיונות אתך ומהאתר שלך הרגשתי שאתה רואה את עצמך בראש וראשונה כמחנך בתחום הטיפוגרפיה. מה המסרים שהכי חשוב לך להעביר?
אני רואה את עצמי כמעצב. לא כמחנך. אך אני מרגיש כשומר על הגחלת. בעבודתי אני מבקש להחזיר לאות העברית את כבודה האבוד, שנפגע על־ידי תמורות טכנולוגיות ותפישות עיצוב דיסהרמוניות. אך בארץ שלא קיימת בה תרבות של אסתטיקה וגם לא 'תרבות אות' - זה לא קל. ומהי תרבות אות? אם העוסקים בעיצוב גרפי לסוגיו, בפרסום ובתקשורת חזותית לסוגיה היו יודעים מהו פונט טוב - הייתה קיימת בארץ תרבות אות. אם הממסד והממשל בארץ היו מכירים בערך האות העברית כמפגש של תרבות-אמנות-תקשורת, וכבסיס של השפה והתרבות העברית, ומביאים לידי ביטוי את ההכרה הזאת גם בתקציבים מתאימים - הייתה קיימת בארץ תרבות אות. אם הממסד, הממשל וכל קורא עברית היו מבינים הקשר בין שימוש בטיפוסי־אות טובים ונכונים לאיכות החיים שלנו - הייתה קיימת בארץ תרבות אות. אם המוסדות המכשירים מעצבים למיניהם לא היו מתייחסים (בפועל) לטיפוגרפיה כתחום של "העשרה", אלא כאלף־בית של עיצוב המשרת תקשורת - הייתה קיימת בארץ תרבות אות. אם בארץ הייתה קיימת מסורת של טיפוגרפיה - הייתה קיימת גם תרבות אות. אם מודעות הפרסום במוספי העיתונים ובמקומונים של סוף השבוע לא היו נראים ככאוס וכאשפה טיפוגרפית - הייתה קיימת בארץ תרבות אות. אם פונטים לא היו נמכרים בארץ בשקל וחצי ועל המשקל (תרתי משמע) - היה מופגן כבוד כלפי האות העברית והייתה קיימת בארץ תרבות אות. אך תרבות אות, כמו גם כל תרבות אחרת, מתפתחת בתהליך ארוך שנים. כמה דורות. זה עניין של חינוך, הקניית מודעות וקביעת תקנים מקצועיים (לא במובן של 'תו תקן') ונורמות מסוימות. הממסד והמנגנונים הגדולים יכולים ליצור את התהליך ולזרז אותו.
מהו הגופן האהוב עליך שאתה יצרת ומדוע?
אני מעדיף להשתמש במונח 'טיפוס־אות' המתאר את העיצוב ולא במונח 'גופן' המתייחס לחלק היישומי - הקובץ המכיל את כל הסימנים. זו שאלה קשה. אינני יכול לבחור טיפוס־אות אהוב יותר, אך בחרתי אחד כזה המייצג את העבודה שלי, גם במובן הטיפוגרפי וגם במובן שהוא הופק כפונטים בכמה טכנולוגיות מאז שנוצר - 'סַלעית'. ב-1987 יצאו לאור ארבעה משקלים של משפחת 'סַלעית' כאותיות מעתק של חברת Mecanorma, לאחר תהליך עיצוב של כ-10 שנים. זהו טיפוס אות בעל תגים מרובעים (Slab Serif) המיועד לטקסט ולכותרות. עד אז הטיפוסים העבריים היחידים שהיו קיימים באותו סגנון הם מרים ואהרוני, אך אלה טיפוסים בעלי אופי נוקשה ומרובע ואינם מתאימים לטקסט שוטף. סַלעית היא טיפוס היוצר מרקם טקסט זורם וקריא, המקרין את אותה תנועת גל המופיעה במרקם טקסט של טיפוסים לועזיים טובים. כשנתיים לאחר מכן שני משקלים שלה יצאו כפונטים של חברת Varityper האמריקאית ששיווקה מכונות להפקת סדר צילום. בתחילת שנות ה-90 פיתחתי את המשפחה (חמישה משקלים) כפונטים לשימוש במחשבים אישיים, ומאז אפשר לראות אותה באינספור מקומות. הבולטים שביניהם - הארץ, רשת שוקן, מעריב, ידיעות אחרונות, ynet, רב מילים, מדע פופולרי, מט"ח ועוד רבים רבים נוספים. סַלעית היא מבין הטיפוסים הבשלים הראשונים שעיצבתי והיוותה "השראה" לפונטים עבריים רבים.
המייצג - גופן סלעית
מהו הגופן האהוב עליך שלא אתה יצרת ומדוע?
נרקיס חדש. טיפוס אות שעוצב בהתאמה ל-Frutiger הלועזי. מרקם הטקסט שלו יוצר את אותה תנועת גל שאני מבקש ליצור בטיפוסי האות שלי. התרגום הדיגיטלי שלו נופל מהביצועים המקוריים של צבי נרקיס, אותם הראה לי נרקיס עצמו בסוף שנות ה-70.
על איזה גופנים אתה עובד כיום?
על שני משקלים נוספים (דקים יותר) של משפחת פוטון החדשה יחסית. באתר סמליל מתואר בתמצות תהליך העיצוב של המשפחה.
פוטון - משקלים נוספים בעבודה
סלע ו-10 אל"פים
