לאורך 60 שנות פעילותו של צבי נרקיס היווה הגורם הממלכתי מאפיין בולט. חלק מעבודותיו של נרקיס לא הוזמנו בידי הממסד והיו פרי יוזמתו האישית, ובאלה המוזמנות קיבל נרקיס לרוב חופש יצירה רב, אך בכולן נוכח ההיבט הממלכתי באופן ניכר. בחינה מעמיקה של היבט זה בגוף העבודות של נרקיס, חושפת מגוון רב של אמצעים חזותיים ששימשו להעברת המסרים לציבור הרחב. ההרצאה שנשאתי בנושא סיקרה את הפורמטים השונים והאמצעים המגוונים באמצעותם יצר נרקיס מופעים לזהות הלאומית החזותית המתגבשת, ולמסרים אותם ביקש הממסד להעביר כחלק מגיבוש תודעה לאומית זו.

כרזת למשרד התיירות, תחילת שנות החמישים

כישוריו הייחודיים של נרקיס שנדרשו החל מהעשור הראשון להקמת המדינה ומוסדותיה, בשילוב אידאולוגיה ציונית כגורם מניע לעשייתו, היו האקלים להתהוות אופייה רבת הפנים של עבודתו. החל מאמצע המאה הקודמת, תקופת פעילותו הראשונה, יצר צבי כרזות למשרדי התיירות, הביטחון, הדואר ולמשרד לקליטת העלייה, בולים לשירות הבולאי ומטבעות זיכרון. בין הגופים המיוצגים בעבודותיו באותה עת: משרדי הממשלה, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, מפא״י, מקורות, מכון וייצמן למדע ועוד.

בעשורים הבאים עבד עם עוד עשרות מוסדות ממלכתיים. הוא עיצב כיתובים לשטרות, גופן ייחודי לסדרת השקל ואת רובה של סידרת השקל והשקל החדש עבור בנק ישראל. במקביל לאותה עבודה ממלכית משמעותית באותם שנים, עיצב נרקיס את הטובים שבגופני הספר שנוצרו בישראל ובולטים באיכותם ובאופיים ״הישראלי״ גם כיום. גולת הכותרת במפעל חייו היא יצירת שני ספרי התנ״ך: תנ״ך חורב ותנ״ך כתר ירושלים.

למרות הפורמטים השונים והגיוון במזמיני העבודה, רוב עבודותיו של נרקיס מקרינות תחושת לאומיות, מסורת ותרבות יהודית שהיו המצע הרעיוני עליו ביקש הממסד לאחד בין האוכלוסייה השונות ליצירת מרקם חברתי חדש.

 

בולים, כרזות, מעות, מטבעות זיכרון וספר ״גדול השלום״

בתקופת טרום הקמת המדינה ובעשור הראשון לעצמאותה, פעלו מעצבים בדומה לנרקיס שעיצבו מגוון פריטים למטרות אלה, ביניהם: אוטה ווליש, ג׳ורג׳ המורי, פול קור, רודי דויטש (דיין), מרים קרולי, גרד רוטשליד וזאב ליפמן (רולי), האחים שמיר, אשר קלדרון אליעזר וייסהוף ועוד. בשונה מהם, היה היקף עבודתו הממלכתית של נרקיס גדול משמעותית, והיא נפרשה על פני כמעט שישה עשורים, דבר שהותיר חותם רב בשדה בתרבות החזותית בישראל.

עבודותיו הממלכתיות בראשית דרכו הוזמנו ברובן על ידי משרדי הממשלה, וביניהן: כרזות יום חיל האוויר והתנדבות לצנחנים, כרזת התיירות הידועה ואף כרזת פרסומת לחברת רסקו הממשלתית. בשנת 1959 עיצב נרקיס את סידרת הבולים הראשונה עבור השירות הבולאי לקראת ראש השנה תשי״ט. נושא הסדרה היה שבעת המינים והיא כללה 4 בולים (חיטה, שעורה, גפן ותאנה). שיושלמו על ידו כעבור שנה. ברבים מן הבולים שעיצב נרקיס, היה זה הוא שהציע את הנושאים; רובם מעולם המקרא והמסורת היהודית.

כרזה ובולי מועדים לשמחה תשי״ט, תש״ך. השירות הבולאי ומשרד הדואר

בשנת 1978, לרגל חגיגות ה־30 למדינת ישראל, יזם השירות הבולאי הוצאת סידרה רחבת היקף של בולים הנושאים דיוקנאות אישים בולטים בתולדות הישוב. חלקה הראשון של הסדרה שיצא לקראת יום העצמאות מנה חמישה בולים בעיצובו ובהמשך השנה עוד כמה נוספים.

צד הערך במעות 1 שקל (1981), בנק ישראל

בשנת 1967 עיצב נרקיס את צד הערך של מטבע הלירה הישראלית שהיה במחזור עד שנת 1984. בצד הנושא של המטבע, אותו עיצבו רוטשליד וליפמן, מופיע ענף עם שלושה רימונים, מחווה למטבע מתקופת מלחמת היהודים ברומאים. צד הערך הטיפוגרפי אותו עיצב נרקיס אמנם אינו בעל אופי ממלכתי טיפוסי כפי שמקרין צד הנושא, אך יצירת אותיות עבריות ייחודיות למטרה זו משווה להן אופי ״ישראלי״, תמהיל של סריף מסורתי ומראה סנס סריפי חדש בזכות עובי קו אחיד ואי הסתמכות על כתב בסגנון מוגדר כלשהו (אשכנזי או ספרדי).

ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 זימן לצבי נרקיס את אחת ההזדמנויות הבולטות בקריירה המקצועית שלו, ליצור עבודה בעלת אופי ממלכתי מובהק בעיתוי חד פעמי. לרגל הביקור הוקמה ועדה ממשלתית מיוחדת שמטרתה הכנת הביקור בן שלושת ימים על כל מרכיביו. כחלק מההכנות הוחלט להוציא לאור ספר ובו כל הפסוקים ממסכת ״דרך ארץ זוטא״ ולהבליט בצבע זהב את המילה ״שלום״ בכל פעם שהיא מופיעה בטקסט. את המלל בעברית כתב נרקיס בכלים קליגרפיים ושיבץ מגזרות ניר הלקוחות מן המקורות כמוטיב צורני מלווה בצידי כפולות העמודים.

הספר נארז בתיבה עשויה עץ זית והודפס במהדורה מוגבלת וממוספרת. שלושת העותקים הראשונים ניתנו לנשיא מצרים סאדאת, לנשיא ארה״ב קרטר וראש ממשלת ישראל מנחם בגין. לרגל חתימת הסכם השלום ההיסטורי הוזמן נרקיס לעצב לוגו תלת-לשוני המורכב מהמילה ״שלום״ בשלושת השפות: עברית, ערבית ואנגלית. בעיצוב הלוגו הצליח נרקיס ליצור שילוב שלם בין המילים מבלי לגרוע מאופייה ותרבותה של כל שפה. הלוגו הופיע על גבי מטבע זיכרון אותו הנפיקה החברה הממשלתית למטבעות זיכרון.

 

כפולת עמודים מתוך ספר "גדול השלום" ובה כיתובים קליגרפיים בעברית ובאנגלית (1979)

 

מעות ושטרות לבנק ישראל

עבודתו ארוכת השנים של נרקיס עם בנק ישראל מבטאת את המקום המכובד שתפס בעיצוב הממלכתי. נרקיס היה חבר בוועדה השופטת מטעם בנק ישראל במכרזים לעיצוב שטרות ומטבעות. זאת בנוסף לחלקו בעיצוב אותיות לכיתובים בשטרות, עיצוב גופן גזית היחודי לבנק ישראל ועיצוב שטרות מלאים על כל מרכיביהם. מעבר לאיכותם של התוצרים הסופיים, עצם מינויו על ידי הבנק לעצב שטרות ומטבעות, מעידה על כך שנתפס כמעצב בעל היכולות הטובות ביותר לתת ביטוי חזותי למסרים שהבנק שאף להעביר.

השוואה בין כיתובים לשטרות בסידרה השלישית (1973). לבין שטר בערך 100 ל״י מן הסידרה השניה (משמאל). בנק ישראל

המכרז הראשון מטעם בנק ישראל בו השתתף נרקיס היה עיצוב סידרת השטרות השנייה (1960) הידועה כסדרת הדמויות. אמנם האחים שמיר זכו בסופו של דבר במכרז והסדרה הודפסה על בסיס המתווים שהציעו, אך ניתן ללמוד רבות מתוך המתווים שיצר נרקיס לאותה סידרה. בין השאר ניתן לראות ייצוג לנושא החקלאות ולמפעל המוביל הארצי, ספינות סוחר, סמלי 12 השבטים ועוד. האותיות שצייר עבור המתווים לסדרה זו אינן בעלות אופי קליגרפי כפי שבחרו האחים שמיר בהצעתם. הן בולטות ברעננותן והן מקרינות בקיאות באות העברית וביכולה לתקשר מסרים בעזרת צורתה ואופן כתיבתה.

לסדרת השטרות השלישית נוצרו שני טיפוסי אות בעלת מראה קליגרפי המבוססת על הסגנון הספרדי

בשנת 1969 התבקש נרקיס לעצב את הכיתובים לסדרת השטרות השלישית הנושאת את דיוקנות אלברט איינשטיין, חיים נחמן ביאליק, חיים וייצמן ובנימין זאב הרצל. לאור העובדה שמעצבי סידרת השטרות (מסינו בסי וסאם הרץ) לא היו דוברי עברית, עלה הצורך להיעזר בטיפוגרף ישראלי לעיצוב ערכי השטרות וציון שמו של בנק ישראל. נרקיס יצר שני טיפוסי אות (חלול כבד ומוצר כבד) בעלת מראה קליגרפי המבוססת על סגנון הכתיבה הספרדי. האותיות משרות תחושת חגיגיות, אמינות וממלכתיות בזכות האסוציאציה להיסטוריה ארוכת השנים של כתבי היד העבריים המהודרים.

גם עבור סידרת השטרות הרביעית שהנפיק בנק ישראל החל משנת 1975 הוזמן נרקיס לעצב את אות הכיתובים. בנק ישראל שאף שהאות תקרין מסרים מעט שונים מאלה שהועברו בסדרות הקודמות. הבנק ביקש להקנות לשטרות מראה יותר עדכני ונקי, והעדיף לעמעם מעט את התחושה המסורתית שהקרינו האותיות בסדרות הקודמות. לצורך כך הציע נרקיס לעצב משקל ביניים לגופן נרקיס לינוטייפ שעיצב אך שנים ספורות קודם לכן.

השוואה באות ל' בין שני גופני הנרקיס. בנק ישראל

נרקיס לינוטייפ הסתמן כמתאים למטרות הבנק, אולם היה צורך לערוך בו מספר שינויים על מנת שיתאים לערכים ששאף הבנק להנכיח: קידמה, אמינות, אלגנטיות ובין לאומיות. עובי הקו במשקל הביניים אמנם גדול במעט מהמשקל הקל, אך שונה ממנו בשלד האות. כך למשל בסיס האות ש׳ יציב יותר, גג האות ל׳ מוארך יותר. יחס המידות באותיות במשקל הביניים מרובע יותר בעוד שהמשקלים הקיימים בגופן נוטים להיות יותר צרים ביחס אליו.

 

תרומתו המשמעותית ביותר של צבי נרקיס לבנק ישראל כגוף ממלכתי, הייתה עיצוב גופן גזית במיוחד לצורך הכיתובים בשני השטרות שעיצב לסידרת השקל החל בשנת 1982: שטר הנושא את דיוקן הברון אדמונד דה רוטשילד בערך של 500 שקלים ושטר בערך 1000 שקלים הנושא את דיוקו הרמב״ם. חשוב לציין את האקלים הכלכלי ששרר בישראל באותן שנים. האינפלציה שעלתה בעקביות והגיעה בשיאה לעשרות אחוזים ופיחות שנעשה בערך השקל בגובה 30%, יצרו חוסר אמון בקרב הציבור והעלו את החשש לערעור יציבות המטבע. המצב הכלכלי המחמיר הגביר את הצורך להדפיס שטרות חדשים בעלי ערך גבוה יותר על מנת להתמודד עם עליות המחירים הבלתי פוסקות.

הבנק ביקש מנרקיס לעצב גופן חדש שיקרין חוזק, יציבות ובטחון כדי לשדר שהמצב הכלכלי תחת שליטה

בנוסף, שאף בנק ישראל להחליף את גופן נרקיס לינוטייפ ששימש את הסידרה הרביעית וסידרת השקל. הבנק ביקש מנרקיס לעצב גופן חדש, ייחודי לצורך זה, שיקרין חוזק, יציבות, בטחון ואמינות בכדי לשדר לציבור שהמצב תחת שליטה ובנק ישראל הוא עדיין הגוף המוניטרי האחראי על ייצוב המטבע והחזרת היציבות הכלכלית לשוק.

כבסיס רעיוני נסמך נרקיס בעיצוב ״גזית״ על סגנון הכתיבה האשכנזי. סגנון זה נתפס כמעט יותר נוקשה ביחס לסגנון הכתיבה הספרדי, בשל צורת האותיות שהתאפיינה במרובעות רבה יותר וביחסים חריפים בין עובי הקווים המאוזנים המודגשים לעובי הקווים המאונכים הדקים הרבה יותר. בשל הבחירה יוצאת הדופן דווקא בסגנון זה, גילם בסופו של דבר גופן ״גזית״ את שילוב הערכים אותם ביקש הבנק להעביר. הדגשת הקווים האופקיים באות, ובעיקר בגגות האותיות, איפשרה לנרקיס לעצב כיתובים לשטרות החדשים בעלי נוכחות חזקה וכוח רב מעצם מבנה השלד וצורת כתיבתם, דבר שכלל הנראה לא היה מתקבל בעיצוב אות בהשפעת הסגנון הספרדי.

בשנת 1981 עיצב נרקיס את צד הערך של מטבע השקל ובהמשך עיצב לסידרת השקל החדש את השטרות בערך 20 ש״ח (דיוקן משה שרת) ושטר 100 ש״ח הנושא את דיוקן נשיא המדינה יצחק בן צבי. עיצוב השטרות והכיתובים לסידרת השקל והשקל החדש מהווים את אחד מעמודי התווך בעבודתו הממלכתית של נרקיס. בתוצרים המוגמרים משולבים הקווים המנחים שניסח הבנק בתחילת תהליך העיצוב והבחירות האישיות שלקח בכל הנוגע לצורת האות והמוטיבים הפיגורטיביים המופיעים בשטרות.

 

צד הערך בשטר בערך אלף שקלים הנושא את דיוקן הרמב״ם. הכיתובים עוצבו בגופן ״גזית״. בנק ישראל

 

תנ״ך כתר ירושלים

יצירתו האחרונה והמורכבת ביותר של צבי נרקיס שהוזמנה על ידי נחום בן צבי ובחסות האוניברסיטה העברית, הייתה עיצוב האות וספר תנ״ך כתר ירושלים, עבודה שנפרשה על פני יותר מעשור עד להוצאתו לאור של הספר בשנת 2001. בעוד שהעבודות המוזמנות שיצר נרקיס לאורך שנות עבודתו, שירתו את הממסד ותיקשרו מסרים מטעמו לציבור, כתר ירושלים היה פרויקט פרטי אשר לא הוזמן בידי גוף ממלכתי כלשהו. על אף זאת, ניתן להגדירו כפרויקט בעל ביטויים ממלכתיים מובהקים הנובעים מבסיס רעיוני מרובד.

עד הופעתו של תנ״ך כתר ירושלים יצאו לאור בישראל שני ספרי תנ״ך בעלי משמעות ממלכתית, הלכתית ועיצובית: תנ״ך קורן (1962) ותנ״ך חורב (1998). שני ספרי תנ״ך אלה יצאו לאור מתוך רצון לחדש ולהעשיר את איכות ספרי התנ״ך שהיו בנמצא עד אז. אליהו קורן ביקש להוציא לאור ספר תנ״ך שיצירת האות הייעודית לו ומלאכת הספר ייעשו בישראל בידי דוברי עברית המבינים במסורת היהודית. בעשותו כן תיקן עיוותים רבים ברמת צורת האות וביחסי עימוד האותיות, סימני הניקוד וטעמי המקרא. עבודה זו הוגדרה כהחזרת עטרה ליושנה וכפעולה הצהרתית המתכתבת עם הקמת המדינה ושיבת העם היהודי, עמו של  התנ״ך, לארץ ישראל.

תנ״ך חורב נוצר מתוך רצון להוציא לאור לראשונה ספר תנ״ך שיהיה קרוב ככל הניתן למסורה 

תנ״ך חורב נוצר כיוזמה פרטית של הוצאת חורב בירושלים, מתוך רצון להוציא לאור לראשונה ספר תנ״ך שיהיה קרוב ככל הניתן למסורה ולתקינות ההלכתית של הספר, היבט שטופל חלקית בתנ״ך קורן. לצורך כך הוזמן הרב מרדכי ברויאר שהכשיר את תנ״ך חורב כמהדורה המדויקת ביותר להלכות המצויות בספר מישנה תורה שכתב הרמב״ם. תנ״ך כתר ירושלים נוצר אף הוא בהנחייה קפדנית של הרב ברויאר מתוך מטרה דומה לזו של תנ״ך חורב. אולם בשונה ממנו, כתר ירושלים הוא מחווה רחבת יריעה לכתר ארם צובא ובכך ייחודו נוכח ספרי התנ״ך שקדמו לו.

כתר ארם צובא נכתב במאה העשירית בירושלים ונדד לקהיר ומשם לחאלב שבסוריה, עד שלבסוף הוחזר בשנות החמישים בדרכים עקלקלות לירושלים לידיו של נשיא המדינה יצחק בן צבי. חשיבותו העיקרית של כתר ארם צובא, מושא המחווה של כתר ירושלים, היא בהיותו הנוסח הקדום ביותר המצוי כיום לספר תנ״ך לכן נחשב כנוסח המדויק ביותר של המסורה. הספר מכיל את כל הערות המסורה כמו גם פתרונות טיפוגרפיים למגוון סוגיות הקושרות הלכה לעיצוב: עימוד הכתוב בגריד של שלושה טורים, עימוד ספרים מסוימים (תהילים, משלי ואיוב) בגריד של שני טורים ופתרון האופן בו יש לכתוב פרשות פתוחות וסגורות. ניקוד הספר מסתמך על שיטת הניקוד הטברייני שהונהג בסמוך לכתיבתו ומקובל עד עצם ימינו.

תהליך העיצוב החל בלימוד את צורת אותיות הכתר המקוריות ותרגול כתיבתן בכלים קליגרפיים שיצר נרקיס בעצמו במיוחד לצורך זה. לאחר הבנת ההיגיון העיצובי שבבסיס כתיבתן, עבר נרקיס לשלב תיקונים זהירים בצורת האות בכדי להעלות את רמת הקריאות שלה בעמודי המלל. שלב זה היה עדין במיוחד בו נדרש נרקיס לשלב בין הרצון לשימור המקור והצורך בהעלאת רמת הקריאות תוך שימוש בטכנולוגיות חדשות שפותחו למטרה זו באותה תקופה. בהמשך עוצבו בכלים קליגרפיים גם סמני הניקוד וטעמי המקרא לקראת שלב הדיגיטציה של שלוש מערכות הסימנים המשולבות זו עם זו בהירארכיה הבאה: 1. אותיות 2. סמני ניקוד 3. טעמי המקרא.

נסיונות ראשונים בעימוד שלוש מערכות הכתב: האותיות, סימני הניקוד וטעמי המקרא

על גבי עטיפת הספר מופיע דימוי טיפוגרפי שנוצר בכתיבה קליגפית של פסוק מתוך תהילים פרק קכ״ב: ״שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך״. הפסוק נכתב במערך של חמש שורות שבו שילב נרקיס את האותיות זו בזו לכדי מארג קליגרפי פיוטי, בדומה לאופן בו יצר את לוגו ״שלום״ התלת לשוני משנת 1978.

בכתר ירושלים על כל שלבי יצירתו, מגולמות יכולותיו הייחודיות של צבי נרקיס שבשלו עם השנים ואיפשרו יצירת ספר תנ״ך הדור שכזה, וזוהי יצירתו האחרונה. הספר מבטא מנעד רחב של מסרים וערכים שיוצגו בעבר בפורמטים שונים והוזמנו בידי גופים ממלכתיים עימם עבד. צבי נרקיס כיוצר ואידאולוג לקח על עצמו שליחות ציבורית כבדת משקל זו, שהיוותה הכוח המניע לאורך העשורים הפוריים בהם יצר אותיות ודימויים המלווים אותנו גם כיום כנוף התרבותי המגדיר את הזהות הלאומית הישראלית.

 

אין להעתיק או לשכפל דימויים מתוך הכתבה. זכויות היוצרים לדימויים שייכות לארכיון צבי נרקיס ואין לעשות בהם שימוש כלשהו ללא קבלת אישור. זכויות היוצרים לטקסט שייכות ליהודה חפשי.



תגובות פייסבוק