אשר קלדרון (1929-2018) היה מהחשובים ומהבולטים שבמעצבי ישראל, בעל סגנון עיצובי ייחודי המתאפיין בשילוב בין צבעוניות עזה, צורות גיאומטריות מוחלטות (ככל הנראה בהשפעת הבאוהאוס), יכולות רישום מרשימות ומוטיבים ציוריים מסיפורי התנ״ך. בין עבודותיו ניתן למצוא שטרות וסדרות של בולים רשמיים מהטובים שעוצבו בישראל, וכן סמלים וכרזות עבור ״כתר פלסטיק״, ״מפעל הפיס״, ״המכביה״ ועוד. כמו כן, ניתן למצוא עבודות אישיות כגון ההגדה לפסח ושטיחי הקיר הגרפיים שהוצגו בתערוכת יחיד במוזיאון רמת־גן.

אשר קלדרון על שער מגזיון ״סופשבוע״ אותו עיצב.

בשבועות האחרונים יצרתי איתו קשר בכדי לראיין אותו ממקור ראשון, ולהבין יותר את הדרך שבה ניגש לעיצוב ועל השקפת עולמו האמנותית בכללה. הצורך הזה לפגוש את אשר נובע משאלות שעלו אצלי לאחרונה לגבי תשתית העיצוב בישראל. שאלות כגון: מי המעצבים האחראים על פיתוח התשתית הזו בשנותיה המוקדמות של המדינה (1960-70)? מה היתה השקפת עולמם? מאיזה מניעים הם פעלו? מה היה מצב השוק בימים ההם ואיך התגלגלו לפתחם עבודות והזדמנויות? כמה חופש אמנותי היה באותם ימים ומהיכן שאבו את השראתם?

מאחר ואין הרבה חומר כתוב על הנושא והתיעוד הוא דל ביותר, החלטתי ליצור קשר עם מעצבים חשובים בני דורו בכדי לבדוק את הנושא בעצמי ולתעד את ממצאיי למען דור המעצבים הנוכחי ובעיקר לטובת הדורות הבאים שיתעניינו בנושא. וכך, בעולם עיצובי ישראלי ששם דגש על חווית משתמש, ושפות ומושגים מקצועיים בעיקר בעלי ארומה לועזית, אני מחפש את השורשים המקוריים במעצבים שקדמו לנו כאן, אולי היחידים שבאמת מסמנים ומגדירים עיצוב גרפי ישראלי שורשי.

לאשר קלדרון ז"ל פניתי שבועות ספורים לפני מותו (נפטר ב־31.10.18), בזמן שכבר לא חש בטוב ולכן הפנה אותי לבנו – טל, שעבד לצידו במשך תקופה ארוכה. הראיון נערך ב־19 לאוקטובר, 2018 בשיכון דן, תל אביב.

טל, ספר לי קצת על השנים הראשונות של אשר קלדרון, איך הוא הגיע לתחום? היכן למד? מה הניע אותו לתוך תחום העיצוב?

אבא נולד וגדל בבולגריה, וכבר בילדותו החל לעסוק באיור וציור. אם אינני טועה הוא החל ללמוד את התחום בארץ מולדתו, ובאמצע הלימודים עלה לישראל. אינני בטוח אם את לימודיו בבצלאל עשה לפני או אחרי ששירת בצבא, בכל מקרה, זכור לי שהוקפץ היישר לשנה השנייה. בצבא עבד בתחום הגרפיקה ואף שימש כאיש קבע ואזרח עובד צה״ל וכך למעשה החלה הקריירה שלו המקצועית שלו – כאשר היה זה הכוח שדחף אותו לצאת לשוק החופשי.

אשר קלדרון מציג שטיח קיר שעיצב בפני לקוחות.

בתחילת דרכו הוא עבד לצד אליעזר וויסהוף, והם חלקו חלל משותף בבית דפוס ״מקורי״ ברחוב ביאליק בתל אביב. משם החלה להתפתח הקריירה שלו כמעצב גרפי עצמאי. עם פתיחת העסק עבד עם גופים ממשלתיים ומשרדים, איתם כבר היה בקשר מקצועי, כגון צה"ל ומשרד הבטחון, ורק לאחר מכן החל לעצב בולים, מוצרי פרסום וכרזות.

אשמח שנתעכב רגע על עיצוב הבולים. מתוך הדברים שאני מכיר וממה שראיתי כאן, יש בעבודותיו מוטיבים מרכזיים יהודיים־דתיים. מההיכרות שלך איתו, מאיפה זה מגיע? האם הוא היה אדם מאמין?

"בשנים האחרונות הוא אף עיצב ביוזמתו סדרת ויטראז׳ים עבור בית הכנסת בו נהג להתפלל"

אשר קלדרון לא היה אדם דתי, אבל החל להתקרב למסורת בשנת 1980 לערך, מאז גם החל לעצב פרויקטים בעלי נגיעה ישירה בעולמות המסורת, כגון: ההגדה לפסח שעליה עבד שנים, שטיחי הקיר שאותם הציג בתערוכה במוזיאון רמת גן ועוד. נושאים מתוך היהדות תמיד היו אהובים עליו, זאת ניתן לראות גם בעיצוב הבולים שלו שלרוב נושאיהם שאובים מסיפורי התנ״ך. אבל מאז שנות השמונים ועד לתקופה האחרונה הוא התקרב בצורה משמעותית לדת, והחל לבקר בבית הכנסת בשכונתו שבצפון תל אביב באופן קבוע. בשנים האחרונות הוא אף עיצב ביוזמתו סדרת ויטראז׳ים עבור בית הכנסת בו נהג להתפלל. בפרויקט הזה הוא שימש גם כמעצב וגם כיזם, בכך ששיכנע את כולם בצורך בויטראז׳ים, גייס כספים והרים הכל ממש לבדו.

דיוקנה של גולדה מאיר על שטר של 10,000 שקלים, בעיצוב קלדרון

מאיפה היה לו את הידע בעיצוב ויטראז׳ים? זה תחום בפני עצמו שמצריך מומחיות רבה.

אני מפנה אותך לסדרות הבולים הראשונות שיצר בשנת 1960-1961 בנושא מלכי ישראל, הבולים אמנם קטנים מאוד אבל רואים שהם עשויים בטכניקה שממש מזכירה עיצוב ויטראז׳ים. אני מניח שזה היה תחום שמאוד עניין אותו, ולכן צבר בו ידע שאותו יישם גם בפרויקט בבית הכנסת. הוא התייחס לזה כאל פרויקט דגל מאוד חשוב, הוא יצר סקיצות, דגמים, מצא בעלי מקצוע מתאימים לייצור, למד את הטכנולוגיה הרלוונטית – הוא ללא ספק דוגמא לאדם שלא ניתן לעצור אותו כאשר הוא בתוך פרויקט חשוב. עבודה זו בעיניי היא לא פחות ממדהימה כשרואים את התוצאה הסופית, אבל כמובן גם התהליך השלם והנחישות שהוא גילה במהלכו.

מההיכרות שלך איתו, איפה הוא הרגיש יותר בנוח ובמקומו הטבעי? בפרויקטים מסחריים כדוגמת התדמית ל״כתר״ או ל״טוטו״, בעבודות עבור גופים ממשלתיים כמו הבולים או בכלל בפרויקטים אישיים כגון ההגדה והויטראז׳ים?

"היתרון ואף החיסרון שלו היו שנהג לקחת כל פרויקט שעבד עליו ברצינות גמורה בלי יוצא מן הכלל"

היתרון ואף החיסרון שלו היו שנהג לקחת כל פרויקט שעבד עליו ברצינות גמורה בלי יוצא מן הכלל. לא משנה אם זה פרויקט למפעל גדול כ״כתר״ או לחברה קטנה, אבא תמיד התייחס לתהליך בצורה רצינית לחלוטין. בכל פרויקט הוא שאף להשאיר את החותם שלו, ולא וויתר. לא עניין אותו חשיבות מזמין העבודה, אלא ביצוע העבודה בצורה הטובה, המקצועית והמדוייקת ביותר, וכמובן להשאיר את טביעת האצבע האיכותית שלו, כך שיהיה שלם עם התוצאה. לפני שהחליט להוציא לאור כל פרויקט שהיה מעורב בו, הוא התחבט והתלבט כל כך הרבה, מתוך הרצון שכל דבר שעיצב יהיה לא פחות ממושלם על פי הסטנדרטים שלו.

כרזה טיפוגרפית למפעל הפיס משנות ה60 בעיצוב אשר קרדרון

עושה רושם שאשר היה בעל אופי ריכוזי, ובכל אופן נראה שתמיד היה בשליטה על כל פרט בפרויקטים עליהם עבד. כמה סוליסט הוא היה? כלומר, האם הוא נטה לעבוד לבד או שהעסיק מעצבים נוספים בסטודיו? לאיזה גודל הסטודיו הגיע בימי השיא שלו?

אני לא זוכר תקופות בסטודיו שבהן העסיק יותר מאדם אחד או שניים. אני זוכר שהיתה באמצע שנות השבעים תקופה די קצרה שבה עבד לצד כמה מעצבים ישראלים בולטים נוספים בסטודיו שאותו יזמה חברת ״כור״. המעצבים אלו עסקו בעיצוב לחברות שהיו בבעלות ״כור״. הפורמט לא שרד יותר מדי שנים, אבל זו היתה התקופה שבה עבד עם המספר הרב ביותר של מעצבים סביבו. אבל מלבד תקופה זו, אני זוכר שעבד בסטודיו לבד או עם עוד עובד אחד או לכל היותר שניים.

סדרת בולי גיבורי ישראל בעיצוב אשר קלדרון

מדבריך נוצר הרושם שאביך היה מעצב שממש עסק במלאכה כל הזמן. ממש "Hands on".

הוא לא השכיל "לגדול" במהלך הקריירה שלו מ״סוליסט״ לבעל סטודיו גדול. ברור שהיתה לו היכולת אם היה רוצה.

אני חושב שזה מאפיין הרבה ״מאסטרים״ בעולם העיצוב, גם בחו״ל. בהמשך לטוטאליות, איך היה הבאלאנס שלו בין העבודה בעיצוב לבין הבית, משפחה, בילויים?

האמנות היתה חייו. הוא היה איש משפחה טוב, אבל לרוב חייו נקבעו לפי דרישות האמנות והעיצוב. הוא עבד מבוקר עד ליל. לשמחתנו ולטובתנו, הוא לפחות עבד במקצוע שאותו אהב. כל מרצו היה נתון לכך – גם חופשות בחו״ל תוכננו לפי המוזיאונים שבהם אפשר לבקר, וחנויות ספרי האמנות שאותן אפשר לפקוד.

״חופשות בחו״ל תוכננו לפי המוזיאונים שבהם אפשר לבקר, וחנויות ספרי האמנות שאותן אפשר לפקוד.״

מי היה הלקוח האהוב עליו ביותר?

מצד אחד עיצוב הבולים היה משהו שאהב מאוד ונהנה ליצור, ניתן לראות זאת גם בכמות הבולים שעיצב ושזכו לשימוש נרחב, כך שמדובר על עבודה מול רשות הדואר, או אולי בכלל משרדים ממשלתיים. אך מצד שני, אני חושב שהפרויקט המשמעותי ביותר שאבא עשה עם חברות מסחריות היה העבודה מול ״כתר פלסטיק״. תחילת עבודתו איתם הייתה עוד שישבו במחסן קטן ביפו שמכר קערות ומוצרי פלסטיק קטנים מתוך עגלות מכירה. כשהמשפחה החליטה להתרחב לשוק גדול יותר, הם ביקשו ממנו להיות מעצב הבית של החברה, מאותו שלב הוא בנה את התדמית שלהם מא׳-ת׳. החל מהסמל והלוגו (המשמש אותם עד היום) ועד לאריזות למוצרים, עיצוב תערוכות וכל דבר שהיה קשור בימיה הראשונים של חברת ״כתר פלסטיק״.

ויטראז׳ שיצר אשר קלדרון בבית הכנסת בשיכון דן בתל אביב. צילום: טל קלדרון

עבודה ידנית מול ממוחשבת: איך הוא הגיב לכניסת המחשב האישי לעבודה היומיומית בעיצוב?

שאלה מעולה. היה לו קצת קשה לעבור מעיפרון, מכחולים, כלי השרטוט, הרייספדר והרפידוגרף למחשב. הוא היה חסיד גדול של עבודה ידנית. בשל היותו פדנט וקפדן מאוד, ולכן מיומן ומדוייק מאוד בעבודה ידנית, קשים היו חייהם של הביצועיסטים שעבדו איתו באותה התקופה. אני מעולם לא ניסיתי להיכנס לנישה הזו איתו, כי אני זוכר כמה היה קפדן בצורה קיצונית בביצוע העבודות שלו. כשנכנס המחשב לקח לו קצת זמן להבין ולהפנים את העובדה שזהו הדור הבא, ושזהו כלי בשימוש סטנדרטי יומיומי.

באיזשהו שלב הוא הפנים את העבודה הדיגיטלית, באופן מפתיע יחסית לגילו המתקדם

אך הוא לא נשאר זמן רב מאחור וקנה את מחשב ה־״Amiga״ הראשון שלו. אני זוכר את עצמי משחק עליו "Pac-Man" ואותו מנסה לעבוד עליו, אבל הוא תמיד נשאר צעד אחד מאחור בנוגע למחשב. קולגות עברו כבר לעבודה סדורה עם המחשב, ולאחר מכן כבר נכנס מחשב ה־"Mac" אבי בעקבותיהם. באיזשהו שלב הוא הפנים את השיטה והחל להתאהב בטכניקות דיגיטליות ונכנס לזה היטב, באופן מפתיע יחסית לגילו המתקדם. אני זוכר שהוא היה יושב מול המחשב ומתעצבן, אבל לא מוותר.

ישנן כמה עבודות שהוא יצר רק במחשב, למשל ההגדה של פסח. הרבה מתוך העבודות של השנים האחרונות נעשו במחשב, והוא אף עשה גירסה ממוחשבת לעבודות מוקדמות שלו. זה בהחלט לא היה קל, אתם מסוגלים לתאר לעצמכם שבגילו המתקדם היה לו קשה מאוד לבצע את המעבר הזה למחשב, אבל הוא עשה זאת - בדרכו המיוחדת.

אופציות לכרזה של המכבייה ה־11, 1981.

בוא נחזור רגע להגדה, ספר לי עוד קצת עליה.

דיברנו מוקדם יותר על המשיכה שלו לנושאים מן היהדות, אז באיזשהו שלב היה לו חלום לעצב ולהפיק הגדה לפסח. לאחר שפרש לגמלאות, משרד החינוך העניק לו מלגה שאפשרה לו לעבוד על פרויקטים אישים לתקופה של כשנה. בפרויקט ההגדה הוא עיצב עמוד־עמוד בדיוק כפי שחלם, כך שמבחינתו זה היה פרויקט חיים שהלהיב אותו מאוד, והוא זכה לסיים אותו בסיגנונו המאוד מיוחד.

לפני כמה זמן זה היה?

למיטב ידיעתי, לפני עשר שנים, ממש אחד מהפרויקטים הגדולים האחרונים שלו.

שטיחי הקיר ממוזיאון רמת־גן היו מוזמנים או שמדובר על יצירה שנעשתה ביוזמתו בלבד?

שטיחי הקיר היו טרנד באותה התקופה ואבא התחבר לעניין מאוד. זה הפרויקט היחיד שעשה יחד עם אמא שלי, ובלעדיה זה לא היה יוצא לפועל לדעתי.

היא גם בעלת רקע בעיצוב?

לא, יש לה פשוט ידיים ממש טובות, תפירת השטיחים האלה היא ממש עבודת נמלים, ואינני מכיר הרבה אנשים שיכולים לעבוד כך עם כזאת סבלנות. בשלב מסויים עוצב והופק גם לוח שנה בעקבות השטיחים והם הוצגו בתערוכת יחיד במוזיאון רמת־גן ב־1981.

סקיצות ואורגינלים של סמלים ובולים על שולחן העבודה בסטודיו.

מאוד מיוחדת בעיניי העבודה המשפחתית המשותפת על פרויקט השטיחים, וגם הניגוד בין עבודות מסחריות ועיצוב תדמית לבין עבודות אישיות שבאות מתחומי הקראפט.

זה לא מפתיע במקרה שלו, לא היתה עבודה שהיה אומר לה לא, או עבודה שהיה מסרב לה מאחר ולא הבין מספיק באותו התחום, ולכן ניתן למצוא בין עבודותיו שלל פורמטים וטכניקות: בולים, כרזות, שטיחים, ביתני תערוכות, אריזות, לוגואים, סמלים ועוד. יש גם משהו מאוד יפה בכך שיזם פרויקטים אישיים משפחתיים כמו השטיחים (שהיום תלויים בביתנו), הויטראז׳ים, הוא אפילו עיצב את הסורגים של החלונות כאן בבית – חשוב לו לגעת עם עיצוב גם באנשים שקרובים אליו ביותר.

״ניתן למצוא בין עבודותיו שלל פורמטים וטכניקות: בולים, כרזות, שטיחים, ביתני תערוכות, אריזות, לוגואים, סמלים ועוד״

הוא עדיין מדבר היום על עיצוב? על מה שהוא רואה ברחוב, בעיתון, באינטרנט?

הוא לא מרבה לדבר על מה שקורה בימינו בעיצוב בישראל. בין השורות ניתן להבחין שהוא לא כל כך אוהב את מה שקורה. חורה לו מיסחור־היתר של התחום ואת השתלטות היכולות הדיגיטליות על חשבון היכולות ידניות, הרישומיות.

אני מניח שזה קשור מאוד לפער הדורות, זאת אומרת, ברור שגם היום חלק מהעבודות הן איכותיות בצורה בלתי רגילה, אבל כאמור, זה דור אחר, ותמיד לדור הקודם קצת קשה להתרגל לדברים החדשים שקורים. אם לסכם את זה באנקטודה, בעשר השנים האחרונות לא שמעתי ממנו מחמאה על עיצוב או מעצב שנתקל בו, ודווקא בשנים מוקדמות יותר הוא בהחלט החמיא למעצבים נוספים ולקולגות מהארץ ומחוצה לה.

האם מאז עלייתו לישראל מבולגריה הוא נשאר כאן, או שהיו לו תקופות של עבודה מחוץ לארץ?

באמצע שנות ה־60 היתה תקופה בה נסע לעבוד באירופה, וכמובן גם כדי להתעדכן ולרכוש מיומנות והשראה. אבל את רוב זמנו הוא בילה ויצר בישראל, לא היו לו תקופות ממושכות בהן שהה מעבר לים.

טל, היה ממש מעניין לשוחח איתך, תודה רבה ואני מקווה להמשיך את השיחה הזו בקרוב.

אופציה ללוגוטייפ לביתן ישראלי ב־maceys ניו־יורק. שנות ה־70

אל האתר של אשר קלדרון
התאחדות בולאי ישראל, הבולים שעיצב אשר קלדרון

צילומים: נדב ברקן

 



תגובות פייסבוק