האוסף שלי אוסף המפיות של מיכל

מיכל פריסר מוצאת את עצמה בכל מעבר דירה ממשיכה לסחוב איתה את אוסף המפיות שלה הכולל מאות מפיות שאספה במשך השנים

מאת

שלושת ארגזי המפיות, ישבו במשך שנים סגורות בארגזים, ורק לאחרונה ברגע של נוסטלגיה החלטתי לפתוח אותם. לא האמנתי איזה כח אוסף יכול לקבל במרחק של זמן. כל־כך הרבה זכרונות צפו וסיפרו לי מחדש את הילדות שלי. אנשים, מקומות, חוויות. אחת ההפתעות הגדולות היתה שדווקא המפיות שבעבר לא מצאתי בהן עניין, מפיות בתי העסקים, יצרו הקשרים רבים לחוויות ולזכרונות. כמו למשל ימי ההולדת שחגגנו תמיד עם סבא וסבתא בבורגראנץ', או בית גבריאל, שהיה מקום עצירה קבוע בכל חופשה משפחתית בצפון.

״המהירות שבה המפיות מתלכלכות ונזרקות היוותה אתגר עבורי, בכל אירוע או סעודה חגיגית – להצליח לשמור מפית אחת נקייה ולדאוג שתגיע בשלום הביתה״

אגרנות היא כנראה תכונה שירשתי מאבא שלי. אני זוכרת כמה אהבתי לראות את הארגז שהוא היה מוריד מהבוידעם ובו כל מיני חפצים שאסף ויצירות מיוחדות שהכין בילדותו. מסתבר שה"קסם" הזה דבק גם בי. אני מוצאת את עצמי בכל מעבר דירה ממשיכה לסחוב איתי את אוסף המפיות שלי. למען האמת, התחלתי אוספים רבים וביניהם מחזיקי מפתחות, מטבעות, גלויות, מחקים, מכתביות, מדבקות, בובות חרסינה ועוד, אך הבולט, העקבי והגדול מכולם הוא אוסף המפיות שמונה יותר מ־700 (!) מפיות.

יש משהו קסום דווקא באיסוף של משהו כל כך טריויאלי, כזה שכל אחד אחר ישר זורק לפח. המהירות שבה המפיות מתלכלכות ונזרקות היוותה אתגר עבורי, בכל אירוע או סעודה חגיגית – להצליח לשמור מפית אחת נקייה ולדאוג שתגיע בשלום הביתה. אל האתגר הזה הצטרפו עם הזמן כל בני המשפחה, אפילו הסבתות והסבתות רבות שלי.

אהבתי את העושר הויזואלי, את הדוגמאות המגוונות, את המפיות המותאמות לאירועים ולחגים שונים. כמו בכל אוסף, היו כמובן את המיוחדות שאת "דרגתן" קבעתי לפי פרמטרים שונים: מפיות חצי שקופות מנייר משי עדין, פורמט עגול, עיטורים יחודיים ומפיות בעלות הקשר אישי, כמו זו ששמרתי מהמסיבה שנערכה לכבוד הולדת אחותי. בצד השני של הסקאלה, המפיות שהיו הכי פחות ייחודיות בעיני, היו המפיות של בתי העסקים. תמיד הן נראו לי משעממות. למען האמת, ברוב המקרים החלטתי לוותר עליהן.

 



3 תגובות