כל מילה בעולמה של סתו אקסנפלד היא גם דימוי, וכל דימוי הוא סיפור שמחכה להתפרש. כך נראית שיחה עם מעצבת, חוקרת ומרצה בבצלאל, שמבלה את ימיה בין בית ליבלינג לארכיונים ישנים, בין דפוס למשמעות ובין הוראה לעשייה.
סתו מחזיקה תואר שני בתוכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל־אביב, תואר ראשון בתקשורת חזותית מהמכון הטכנולוגי חולון ותעודת עריכת לשון מאוניברסיטת בר־אילן. בעבודתה היא חוקרת את התרבות החזותית המקומית, כותבת על טיפוגרפיה ומלמדת את ההיסטוריה של העיצוב הגרפי בישראל.
הצטרפו אלינו לשיחה אישית עם סתו – רגע של הקשבה ומבט מעולמה שבין המילולי לחזותי.
ראייה
בשנה הרביעית ללימודיי בתואר הראשון, התבקשנו לכתוב עבודה סמינריונית המנתחת דימוי חזותי בהקשר לפרויקט הגמר שלנו. זו הייתה הפעם הראשונה שנדרשתי לא רק ליצור דימוי, אלא לנתח אותו. הקורס בהנחיית בתיה דונר, פקח את עיניי לחשיבה ביקורתית על תרבות ודימויים, ומאז אני משתדלת להביט על העולם דרך העדשה הזאת, לזהות את הסאבטקסט, ולהבין את השכבות שמאחורי המובן מאליו.
שמיעה
סצנת הפתיחה של הסרט כל אנשי הנשיא (במאי: אלן ג׳יי פאקולה, 1976) נפתחת בתקריב מוקצן של המפגש בין מקש המקלדת לבין נייר גבשושי. המפגש הזה מוליד קול הקשה שמזכיר יריית אקדח. רמז מטרים לכוח הטמון במילה הכתובה ככלל ושל הדפוס והעיתונות בפרט. הבמאי יוצר בפתיחה אנלוגיה בין טקסט, דפוס ומוות. אין זו הפעם הראשונה שמיחסים לדפוס משמעויות רעות או הרסניות. האגדה מספרת כי בימי הביניים הכנסייה הקתולית האמינה כי שני אובייקטים זהים לחלוטין פרי עבודתו של בן־אדם, הם למעשה יציר כפיו של השטן. לכן נהגו לכנות את מלאכת הדפוס, שאפשרה את שכפולם של טקסטים, The black art, האמנות השחורה.
מישוש
אחרי שנים שבהן הייתי אחראית על הפקות הדפוס במוזיאון העיצוב חולון, התפתח אצלי הרגל שאני מתקשה להיפטר ממנו. בכל תערוכה שאני מבקרת בה, גם אם אין לי שום קשר להפקתה, אני ממששת את המדבקות, בוחנת את איכות ההדפסה ואת החומר, מנסה להבין את סוג המדבקה, היכן הופקה ואיך הן הודבקו על הקיר.
טעם
אחת ההגדרות האהובות עלי במילון למונחי גרפיקה (1937) שעליו כתבתי את התיזה שלי, היא ההגדרה של המילה ״מרכולת״ — קיטש בעברית. ״דף או ציור שנעשה מתוך כוונות למצוא חן בעיני הקונה או הנהנה, על־ידי ירידה לטעם הגס והבלתי מפותח של זה.״ הגדרה כזאת לא באה להעביר אינפורמציה יבשה, אלא להכתיב טעם לקהל.
צורה + צבע
קו שחור.
״הניחו פרוטה במרכז אחד השולחנות שלכם, הניצבים במרחב; רכנו מעליה והביטו בה. הפרוטה תיראה כעיגול. אך כעת התרחקו אל שולי השולחן, והנמיכו בהדרגה את עינכם (כך שתתקרבו יותר ויותר אל מצבם של תושבי מישוריה); או אז תגלו שהפרוטה תיראה לכם יותר ויותר סגלגלה; ולבסוף, כשתביאו את עינכם אל קצה השולחן ממש (כך שתהפכו, כביכול, לאיש מישוריה) המטבע לא תראה עוד סגלגלה, כלל וכלל, ותהפוך, למראית עין לפחות, לקו ישר״
[מישוריה, אדווין א. אבוט]
עבודה בהשראת הספר ״מישוריה״ שעשיתי במהלך התואר הראשון.
המלצה
״הארכיבאית״ היא הצגה שמאפשרת הצצה לילית וחד־פעמית אל מאחורי הקלעים של ארכיון גנזים, שם נשמרים האוספים האישיים של גדולי הספרות העברית. במפגש אינטימי עם הארכיבאית, הקהל מגלה את הסיפורים, המכתבים והסודות שמאחורי היוצרים שהניחו את יסודות התרבות שלנו.
אות
סתו כותבים עם י׳ או בלי י׳? שאלה שאני נשאלת שוב־ושוב, בעקבות החלטה שרירותית של אימא שלי.
מילה
استبيان (אִסְתִיבְיָאן) – שאלון בערבית. הכרתי את המילה הזו במהלך קורס בצבא. הצליל המתגלגל שלה, שלא אופייני לשפה הערבית, הפך אותה לא רק למילה אלא לזיכרון טוב.
משפט
הכל חולף (אניצ׳ה, בבודהיזם).
פונט
עדה.
שעות שינה
6 שעות.
קפה
תה.
פינת העבודה שלך
אני כל הזמן מחליפה מקומות. מהשולחן למיטה, מהמיטה לסלון, מהסלון למטבח, מהעבודה לספרייה ומהספרייה לאוטובוס. כשהבנתי שמחקרים מראים ששינוי מקום משפר את הזיכרון של מה שלומדים הטרגדיה הפכה לאידאולוגיה.
מקום
המקום הקבוע שלי ליד השולחן העגול, בעבר סמוך למקרר – במטבח הצהוב של ההורים שלי. אלה ארבע בלטות שעליהן למדתי לקרוא, הכנתי שיעורים, התכוננתי לבגרויות, חתכתי קאפּות בתואר הראשון, כתבתי את התזה בתואר השני וערכתי טקסטים. מכאן, צוחקים עלי בבית, אני יוצאת לכבוש את העולם.
זמן
5 בבוקר.
עבר-הווה-עתיד
כשלמדתי עריכת לשון, אחד המאמרים שנחרתו בזיכרוני עסק בכך שכל תרבות מארגנת לעצמה את הזמן – וגם החלוקה לעבר, הווה ועתיד היא החלטה תרבותית.
דסקטופ
