מתמונה תמימה ועד למתקפת סייבר, ״סטגנוגרפיה״ מאפשרת להעביר הודעות סמויות באמצעים גרפיים בלבד

כולנו מחזיקים סודות, של עצמנו ושל אחרים, וחלקם גדולים ומשמעותיים עד כדי הצלת חיים. החל משחר הימים, בני האדם פיתחו טכניקות הצפנה על מנת להעביר מסרים מבלי שיגלו אותם. זוג אוהבים שנאסר עליהם להיפגש, מפקדים בצבאות, עסקאות מפוקפקות וכמובן - גם ריגול בין מדינות. עם ההתפתחות הטכנולוגית הופיע ביקוש לפתרונות מותאמים ומתוחכמים יותר להסתרת המסרים, בגלל שטריק מהסוג של דיו נעלם כבר לא כל־כך יעיל בשיח אלקטרוני.

אחת משיטות ההצפנה היא סטגנוגרפיה, המגיעה מהמילה היוונית ״סטגנו״ שמשמעותה מכוסה או חבוי. השיטה עובדת כך שמסתירים את המסר בתוך עצם אחר, כך שרק הנמען יודע על קיומו. בניגוד להצפנה קריפטוגרפית, בה מקודדים וממירים את הייצוג המקורי של המידע לייצוג מוצפן, בשיטת סטגנוגרפיה תוכן המסר מופיע כפי שהוא, באופן חבוי על־ידי אמצעי אחר.

היסטיאוס גילח את ראשו של השליח וכתב על הקרקפת שלו את המסר הסודי. השליח חיכה ששיערו יצמח חזרה, ועשה את דרכו לאריסטגורס מבלי שיחשדו בו

העדות הראשונה לסטגנוגרפיה מופיעה במאה החמישית לפני הספירה, בעיר היוונית מילטוס שבאסיה הקטנה. היסטיאוס, השליט היווני של העיר מילטוס, רצה להעביר מסר סודי לאחיינו אריסטגורס, בו הוא מספר על תכנון תקיפת הפרסים. היסטיאוס גילח את ראשו של השליח וכתב על הקרקפת שלו את המסר הסודי. השליח חיכה ששיערו יצמח חזרה, ועשה את דרכו לאריסטגורס מבלי שיחשדו בו. כשפגש באריסטגרוס סיפר כי הוא מחזיק בהודעה חשובה, אינו יודע מה ההודעה, רק שהוא התבקש לגלח את שיערו. כך החל מרד היוונים בפרסים.

בעבר השימוש בסטגנוגרפיה נעשה באמצעים פיזיים, כמו דיו סתרים, סימנים עדינים של עיפרון על־גבי אותיות שחורות, הטמעה בתוך פריטי לבוש, חריטה ואף תמיסות כימיות. כיום, כשהעולם המודרני חי ברשת, נעשו התאמות דיגיטליות. לשיטה הדיגיטלית יש יתרונות רבים כמו יכולת להסתיר כמות גדולה יותר של מידע והעברת המסרים תוך שניות מכל מקום בעולם לקצהו השני. המסרים החבויים עלולים להסתתר בכל פורמט מוכר - תמונות, סרטונים, אתרים וקבצי מסמכים. ייתכן למשל שבאתר החדשות האהוב עלינו חבויים מסרים מבלי שנדע.

המסר חבוי ביישום שינויים קטנים ואף מזעריים בפורמט, כך שהעין האנושית וכן אמצעי ההגנה הממוחשבים לא יוכלו להבחין בו. לכל פיקסל מבין מאות אלפי הפיקסלים בתמונה יש חשיבות, את זה אתם ודאי כבר יודעים. הנקודות הקטנות האלו מרכיבות צבעוניות שלמה, שלל גוונים, 16.7 מיליון ליתר דיוק. לכל צבע כזה יש ערך מספרי דיגיטלי. אם נשנה במעט את ערך הגוון, כך שהוא יהיה מספיק דומה לגוון המקורי, לא נצליח להבחין בהבדל. זו דוגמה לשיטה פשוטה של סטגנוגרפיה. השנים האחרונות הביאו איתן דרישה לפיתוח שיטות מורכבות המערבות אלגוריתמים מתמטיים מורכבים, המפותחות על־ידי מתמטיקאים ועושות את דרכן לארגוני טרור וביון.

דוגמה מעניינת לקידוד גרפי נוסף הוא אמנות Ascii. ראשי התיבות של Ascii מייצגות את הכותרת המעורפלת הבאה - American Standard Code for Information Interchange. מדובר בקוד המייצג תווים וספרות בזיכרון וקובצי מחשב, אותם ניתן להפוך לאלמנטים גרפיים. המידע שנמצא בקובץ עובר תהליך קידוד והופך לבסוף למקבץ אותיות לטיניות וסימני פיסוק מייצגים, ובעצם למעין כתב סתרים שמרכיב תמונה. וכך סט של  95 תווי מונוספייס נפרשים באופן אוטומטי לכדי יצירת השלם.

תמונה של עץ (מימין) הכוללת סטגנוגרפיה של תמונה נסתרת של חתול (משמאל). התמונה הנסתרת מתגלה על־ידי הסרת כל הביטים (bit) למעט שני הביטים הפחות משמעותיים של כל רכיב צבע ונורמליזציה לאחר מכן.

קידוד גרפי נוסף שאנו נתקלים בו מדי יום נמצא על גבי השטרות שלנו. עיצוב השטרות נובע מסיבה אחת עיקרית והיא אמינות. האלמנטים הגרפיים המופיעים על־גבי השטרות – החל מפסי המתכת ועד ההולוגרמות נקראים ״סימני ביטחון״. כל סימן שכזה נועד עבור סוגים שונים של אוכלוסיות ומגיע ברמות שונות – ראיה, מישוש, הטיית השטר ועוד.

שטר 200 שקלים ישן בעיצוב דרור בן־דב.

המעצב הישראלי דרור בן־דב נבחר במכרז לעצב את חלקו האחורי של שטר ה־200 שקלים מסדרה א׳ של השקל החדש. נושאו של עיצוב שטר זה היה חינוך, ולכן בגב השטר מופיעה ילדה כותבת במחברת. במבט נוסף מקרוב ניתן לראות לשמאלה את ההקדשה, בתצורת מונוגרמה טיפוגרפית על גבי מגן־דוד – ״לגיא״. גיא היה בנו הבכור של דרור, שנפל בקרב בדרום לבנון בעת שאביו היה בתהליך עיצוב השטר. דרור בחר להקדיש את עבודתו לבנו המנוח והפך את החותמת ״לגיא״ לסימן ביטחון, אשר משרה תחושת אמינות.

אמנם סטגנוגרפיה בלתי נראית לעין האנושית הבלתי מקצועית, אך היא מתפקדת כנשק סייבר לעבריינים, מרגלים ואף טרוריסטים. לכן פקחו עיניים, כי מסר חשאי יכול להתחבא ממש מתחת לאפכם, ואתם יכולים להיות אלה שיגלו אותו.