פינת הלשון שנהיה לראש

מקורה של המילה רֹאש בשפה האכדית (rēšu), ונגזרותיה בשפות אוגריתית (rỉš), ארמית (רֵיש, רֵישָא), ערבית (رَأْس) וכדומה. לשפות אלה השפעה רחבה על העברית, ועל כן השתרשה המילה בצורתה זו גם בשפתנו ואף מרכיבה היא שפע ביטויים. חלקם לקוחים מהמקרא ומהמשנה וחלקם שאולים משפות שמיות ואף מן הלעז.
הארמית תרמה לנו את הצירוף רֹאש פֶּרֶק (רִֵיש פִּרְקָא), שהינו כותרת המביעה את תמצית הדברים, וכן את הביטוי בְּרֵיש גְּלֵי כלשונו, שמשמעותו הליטרלית היא בראש גלוי, כשהראש אינו מכוסה.
מן הערבית שאלנו את הצירוף עַל רֹאשִי (עַלַי רָאסִי), שמבטא את הצהרתו של אדם על נטילת האחריות לדבר מה.
ביטויים רבים בעברית – כדוגמת סובב לו את הראש, כמו חור בראש, פרח לי מהראש – אשר נתפסים כלשון דיבור, לקוחים למעשה מן היידיש.
עם כל זאת, המקורות הראשיים לביטויים בשפתנו המכילים את המילה רֹאש הינם המקרא ולשון חז"ל. אחד מהם, שֶנִהְיֶה לְרֹאש וְלֹא לְזָנָב, מבוסס על הפסוק "ונתנך ה' לראש ולא לזנב" (דברים כח ,יג), ולפיו אם עם ישראל יעשה כדברי ה', הוא ישלוט בעמים האחרים ולא יישלט בידיהם. ביטוי זה הפך מהתניה לברכה שמקדמת את פנינו לקראת השנה החדשה.
שנה טובה!


Ù הוספת תגובה

4 תגובות על שנהיה לראש

תגובות פייסבוק