בוגרים אלעד אורן יוצר מציאות מדומיינת בפרויקט הגמר שלו

הכרזות של אלעד אורן משלבות טיפוגרפיה ואיור בשכבות של מידע ומעלות שאלות על עולם בלי מלחמות, כאב ומתח

מאת

הפרויקט שלי הוא סדרת כרזות המציגות מציאות חלופית דמיונית בהתייחס לשבע מלחמות ישראל המשתנות בהתאם להקשר, לשם, לזמן לסיפורים ולתקופה. הרעיון בבסיס העבודה הוא לשלב יחד עולמות שונים מעולם העיצוב, לערבב פורמטים וסגנונות מתקופות שונות ומקומות שונים וליצור עולם חדש אבל מוכר, מקומי אך גם אוניברסלי שמנגיש את עצמו לצופים מגילאים ורקעים שונים. המקום לא משתנה, וגם לא האנשים, אבל התוצאה שונה, ואולי גם יכולה להיות שונה בעתיד. הכרזות מציעות מחשבה חלופית לשאלות כמו:

  • ״מה אם לא היו מלחמות?״
  • ״מה אם היה שיתוף פעולה אזורי?״
  • ״איך היה נראה עולם שבו היו יותר אירועי תרבות, ספורט, קדמה ופיתוח?״

הדימויים המאוירים המופיעים מתייחסים לאירועי התקופה האוטופית שאני מדמיין. זיכרונות המלחמה, סמלים ואייקונים, ההיגיון הגיאוגרפי והרעיונות המשותפים מופיעים בהיפוך אוטופי המתקשר עם המציאות הכתובה. הכרזות עוסקות בנושא המחליף מלחמה ומציגות סיפור בדיוני בהקשר למלחמה שאותה הן מחליפות. הפרויקט מתקיים בעולם על זמני, נטול חוקים והיגיון, פרט לזה שהוא יוצר. הקו חופשי, אך עם זאת מאופק ומפורט והבחירות הצבעוניות והטיפוגרפיות מתבססות על צבעי אותות המלחמה, צבעי דגלי הארצות והנוף האזורי.

כרזה לשנת 1948

״האותיות והטקסט הם חלק בלתי נפרד מהאיור הכולל, הם מלווים אותו, משלימים אותו ובונים יחד איתו את הסיפור השלם.״כל כרזה בנויה משכבות של מידע המורכבות מאיורים, עיטורים, מסגרות, כותרות וטקסט, שנעשו בצורה ידנית ונעטפו בשפה אחידה של קו שחור. גם אם הזיכרון של מלחמה כזו או אחרת לא מוכר באופן מלא לצופה, קיימים אלמנטים בכרזה שמאגדים את הרעיון, מרפררים לתקופה ויוצרים תחושה מוכרת ונוחה בתוך העולם החדש. זהו עולם חדש ואוטופי המציג אידיאל שבין מרגיז למגוחך, הזוי למופרך ומתרחק מתחושת האי נוחות של נושא המלחמה. מלחמה היא נושא שבעולם האמיתי מלווה בהרבה מתח, כוח, כאב ועצב.

האותיות והטקסט הם חלק בלתי נפרד מהאיור הכולל, הם מלווים אותו, משלימים אותו ובונים יחד איתו את הסיפור השלם. ריבוי המידע שמוצג לצופה לא שלם רק באיור או רק במילים הכתובות, והוא משלים את הרעיון המופרך של הכרזה על ידי שילוב של השניים. העומס הכולל של הפורמט הסופי נועד לקרב את הצופה ולמשוך אותו להתעמק ברמות השונות, שלוקח רגע או שניים לעבור ביניהן, עד שניתן להשלים את הסיפור בצורה המלאה ביותר. הצעקה הצבעונית, הפירוט הרב, הבדיחות הקטנות, העוקץ, והנקודות הזכורות מהתרבות הישראלית והעולמית נמצאות שם כדי להגיע לשורש הרעיון. היכרות מוקדמת של המאורעות ההיסטוריים והיחס לשנים הקלנדריות יכול כמובן לעזור, להבין היכן נמצאות הנקודות ששונו ולזהות אותן בצורה ברורה, אך אין זה מחייב, וניתנת לצופה אפשרות ליצור לעצמו זיכרון חדש ושונה מהמאורעות. העבודה נועדה להשאיר את הצופה עם התחושה שאולי אפשר לעשות דברים אחרת, ברמה האישית וגם ברמה המדינית, גם אם לא בדיוק כמו בעולם החדש שנוצר.

כרזה לשנת 1967

בתהליך העבודה, עסק הפרויקט בשאלה ״מה אם?״. מה אם היה אחרת, ואיך זה קרה, ואיפה פנו שמאלה במקום ימינה, ואיך זה היה משפיע על החיים שלנו, ובעיקר- איך זה היה יכול להיראות. ביצירת העולם החדש, ניתן דגש רב לאיחוד העולמות התרבותיים, הרעיוניים והאסתטיים של כל הצדדים בסיפורי הזיכרונות, ולאגד אותם לעולם משותף, מגוון ואחיד שבו הכול אפשרי, תחת ההיגיון של הסיפור החדש. היגיון שמאפשר תקשורת, שיתוף פעולה, רבגוניות ורב לאומיות, ריבוי שפות ועמדות.
בכרזות קיימות שפות שונות- עברית, אנגלית, ערבית וגם צרפתית, שמשתלבות בכותרות ובפירוט הטקסט שבתוך הסיפור לפי ההיגיון של הרעיון, הצליל של הסיפור, התייחסות למאורעות היסטוריים של כותרות העיתונים, אמירות מדיניות ואירועים תרבותיים. כך למשל מופיע ״קיץ של אהבה״ שמתרחש בירושלים בשנת 1967.

הטקסט רובו ככולו נעשה בצורה ידנית ומתבסס על גופנים קיימים שהתערבבו כדי לעזור ליצור תחושה מקומית, אך קצת לא ברורה לגבי המקום והזמן ובכך להתנתק במעט מהמחויבות להיסטוריה. הסיפור הכולל של הפרויקט חוצה עולמות ותקופות אך נשאר מעוגן בעולם משותף שמתפרש על פני שישים שנה של סיפורים וחוויות שמתקיימות אלו לצד אלו.

כרזה לשנת 1956


הוספת תגובה

9 תגובות