במעבר חציה לא רחוק מרחוב הקאוסן (Khao San Road) המפורסם, בחום ובלחות גבוהה ומוגזמת מהרגיל, טוקטוק אחד שהמתין ברמזור, הצליח לתפוס את תשומת הלב שלי בתוך כל הרעש והבלאגן. בעוד השניות על הצג הדיגיטלי נספרות לאחור עד להופעת האור הירוק להולכי הרגל, ניסיתי לספור את הצבעים שמופיעים על הטוקטוק. הוא מצידו קיבל אור ירוק לפניי, ופתח על הכביש את הקרנבל באופן רשמי: מונית ורודה, אוטובוס אדום־ירוק, אוטובוס כחול־צהוב, מונית ירוקה־צהובה, אופניים, טוקטוקים ואופנועים בין לבין במקביל, מכל כיוון, בכל צבעי הקשת. מישהו כאן לא חוסך בצבע והולך על זה בגדול.

כביש בנגקוקי טיפוסי. צילום: רועי קדם

בחירה נכונה של צבעים תתמוך במסר ותדגיש את התוכן או הקונספט שרצינו להעביר

ובראש שלי מתגלגלת בנתיים הבנה אחרת. זמן רב של מחשבה ולא מעט תשומת לב מוקדשים בכל תהליך עיצובי באשר הוא לנושא הצבע. לא כל פלטת צבעים תתאים לכל תוכן. לא כל צבע יעבור חלק את המבט של הצופה הביקורתי. בחירה נכונה של צבעים תתמוך במסר ותדגיש באופן חזותי את התוכן או הקונספט שרצינו להעביר. בחירה לא מוצלחת – תעמיד בניגודיות בלתי־נסבלת את התוכן מצד אחד, ואת הפן החזותי מן הצד שני (דמיינו לעצמכם לרגע, כמה קשה לקרוא את המילה 'צהוב' כשהיא כתובה בצבע ירוק). נדרשת מידה של זהירות בכל הנוגע לבחירה ולשילוב נכון של צבעים, ואף ידע מוקדם בפלטת הצבעים התרבותית על מסריה השונים, בפניה לכל קהל וקהל.

הכלים לבחירה נכונה של צבע והנוסחאות הזהירות נכונות ומוכיחות את עצמן פעם אחר פעם. אבל לפעמים, אחת לפרק זמן, אני מאמין שניתן ואף נכון לשבור את הכללים. אפשר לשלב, אפשר להגזים, אפשר גם להתחכם. אפשר אולי להשתמש בצבע הזה שנראה לנו כל כך יבש ולהפיח בו חיים. אפשר לשחק. הפעם, נסו "ללכלך" את הידיים בצבע נוסף. נכון, הדבר הנכון והראוי לעשות בסופו של דבר יהיה לרוב לגנוז את הסקיצה המשוגעת ולהשאיר אותה על רצפת חדר העריכה. אך עצם הניסיון ושבירת המוסכמות פותח את הראש לאותו המקום הצבעוני שאנחנו מתרחקים ממנו באופן אוטומטי, וייתכן שיבוא לידי ביטוי בנגיעה כזו או אחרת, בעתיד הקרוב או הרחוק.

דוכן מיצים תאילנדי. צילום: רועי קדם

בחזרה לכביש. הטוקטוק בצבעוניותו הצעקנית לא עומד בכללים הבסיסיים ביותר. יותר מדי צבעים על שטח מדי קטן. גוונים, טקסטורות ועיטורים (ובל נשכח את המדבקות המבריקות ששולחות ברקים בלי הרף). הקסם שלו הוא ללא ספק דווקא בכמה שהוא מוגזם וקומפקטי. הרצף הצבעוני שנפתח לאחריו על הכביש ביחד עם התמונה הכוללת של רחוב אחד בבנגקוק, שלמעשה מאפיין ערים ומדינות רבות במזרח - פשוט ויפה ובעיקר שונה ממה שאנחנו רגילים לראות במרחב הציבורי שלנו, בטח על הכביש. חישבו על זה לרגע, כשליש מהרכבים שנמכרים בישראל הם בצבע לבן. המוניות בכבישי ישראל הן לבנות, המקסימום הצבעוני שתוכלו לאתר בדרכים הם האוטובוסים הירוקים. לא יהיה יותר מעניין לעמוד בפקק צבעוני באיילון?

בנגקוק היא בעצם קובץ פוטושופ אחד גדול עם saturation במקסימום

מהרגע שהבנתי במעבר החצייה בבנגקוק שהם אשכרה לא מפחדים מצבע, ראיתי את זה בכל מקום. בדוכני הפירות (בראש ובראשונה), על בניינים ובחנויות. כאילו מישהו פתח פה את כל הקבצים העירוניים בפוטושופ והעיף את פונקציית ה־saturation למקסימום. כל מראה כזה היה יפה ונעים ומתוק כמו מנת סוכר גדושה. כמובן שאחרי זמן לא רב, בשילוב עם הלחות והטמפרטורה הגבוהה - הבנתי שזה גובל בהעמסת יתר. אבל מאז, ואם כבר בענייני סוכר עסקינן, אני משתדל להוסיף לכל עיצוב לפחות שתיים סוכרזית. ככה, בקטנה.

דוכן בשוק בבירת תאילנד. צילום: Wendy Harman

דוכן ירקות בבנגקוק. צילום: Guillén Pérez

רחוב בבנגקוק בלילה. צילום: Robin Hickmott

לוח בבנגקוק. צילום: אברהם קורנפלד

מפתן מקדש בתאילנד. צילום: Pier Alessio Rizzardi

חזית בנין משרדים בבנגקוק. צילום: Pier Alessio Rizzardi



תגובות פייסבוק