אשכול ענבים על הכתפיים בקיבוץ בארי
חג השבועות נקרא בכפר הדרומי שבו נולדתי וגדלתי “חג הביכורים“. זה היה החג החקלאי מכולם. כל ענפי המשק: הפלחה, המטעים, הרפת והלול - וגם ענפים פחות חקלאיים כמו הדפוס (הראשון בנגב!), המסגריה והנגריה, ואפילו ענף השרברבות - הקימו ביתנים שבהם הוצגו הישגי השנה החולפת בצורה גרפית עם דיאגרמות, תמונות והדגמות חיות של יבול השנה.
לפני תחילת האירועים נערך ״מצעד הביכורים״, שם נסעו זה אחר זה: הטרקטורים, הקומביינים והכלים החקלאיים, ואפילו החמורים והסוסים. בתהלוכה החגיגית הוצגה תפארת התוצרת החקלאית: חבילות קש ושקי תבואה, ארגזי פירות מהמטעים ויתר התוצרת החקלאית והתעשייתית.
הילדים (אלה היינו אנחנו) ישבו, לבושים חולצות לבנות נקיות, על חבילות החציר הדוקרניות ונשאו מלוא הטנא פירות העונה. הם הסתובבו בין הביתנים, אכלו פירות ומעדנים מכל הבא ליד, והסתכלו בהערצה על החקלאים החסונים שערמו חבילות קש בצורת שם הענף ("פלחה") או כתבו סיסמאות חגיגיות עשויות מלקטי־כותנה שנקטפו ישר מהשטח או מתפוחי־אדמה שזה עתה נאספו. לעיתים היו גם גיבורים תנ״כיים של ממש שנשאו בשניים אשכול ענק של ענבים, כמרגלים שתרו את הארץ.
מעל הכל התנשאו הכתובות הטיפוגרפיות שנוצרו בידי החקלאים
מעל הכל התנשאו הכתובות הטיפוגרפיות שנוצרו בידי החקלאים. הן צוירו על ידי האומנים המקומיים כמיטב כשרונם, והסתמכו על חוברת הקליגרפיה ההיסטורית של ל.פ. טובי, שהכילה הוראות מדויקות כיצד יש לצייר אותיות קליגרפיות עבריות, על פי שרטוטיהם של הגרפיקאים הוותיקים רוטשילד-ליפמן. כבן למשפחת דפסים, וחובב האות העברית משחר ילדותו, הייתה החוברת הזו בשבילי אוצר בלום של מידע שעזר לי בנסיונות הראשוניים של שרטוט אותיות, באמצעות ציפורן מרובעת.
כריכת החוברת כתב אמנותי עברי - תרשים וכתבים מאת רוטשילד־ליפמן
עמדתי נפעם מול יכולתם של החברים (ה״מבוגרים״) לצייר שלטים כל כך גדולים וכל כך "אומנותיים". כשהגעתי אל מאגר התמונות ההיסטוריות של הכפר, עשרות שנים מאוחר יותר, נחשפתי לאוסף תמונות האירועים והחגים ומצאתי ביניהן כמה תמונות עם אותן סיסמאות חגיגיות. בחרתי מתוכן כמה תמונות מייצגות המתארות את האווירה החלוצית, החקלאית והטיפוגרפית של אותם ימים רחוקים. לכבוד חג השבועות תשע"ח הן מוצגות כאן בהתרגשות־של־חג מתובלת בהתרפקות נוסטלגית.
הערה אקטואלית לפני סיום: את החקלאות בנגב המערבי ליוו תמיד תמרות עשן ולהבות אש. זו הייתה ונשארה - חקלאות עם מימד ביטחוני, כמו ברוב גבולות הארץ המובטחת. גם בחג השבועות הקרוב נשארה התהייה: כמה מהדונמים של החיטה יובערו לפני שיגיע זמנם של הקומביינים לקצור. חג שמח לכל אוהבי האות העברית בכל צורותיה - בנגב ובערבה, בגליל ובשרון ואפילו במרכז הארץ ובחוץ לארץ.
התמונות באדיבות ארכיון קיבוץ בארי. התמונות עם שלטי השדה הן מחג העומר שנחוג בתחילת ספירת העומר, בו קוצרים את החיטים בשדות הקיבוץ.
