מושגי יסוד בטיפוגרפיה א' – מבנה האות

כמרצה לטיפוגרפיה במכון אבני חיברתי למען הסטודנטים חוברת המאגדת את מונחי היסוד בטיפוגרפיה. רוב המידע הכתוב על טיפוגרפיה הוא לועזי, ומובן שאין בו התייחסות למבנה האות העברית, או לעיצוב דו־לשוני ותלת־לשוני.
ההצעה הנדיבה של אאא לפרסם חלקים מהחוברת ככתבה באתר שימחה אותי. זה דרש עריכה מחדש, צמצום והתאמה לפורמט אינטרנטי. חילקתי את המידע לארבעה פוסטים, לפי פרקי החוברת – מבנה האות, מונחים בעימוד, סוגי גופנים וכרונולוגיה חלקית ומקוצרת (המאה ה־20).
תודה למאיר סדן, אברהם קורנפלד וערן בכרך שקראו, העירו והאירו לפני הפרסום.
החוברת כקובץ PDF תועלה לרשת בסיום פרסום הפוסטים.

מבנה האות

מבנה האות העברית שונה במהות ממבנה אות לועזית (לטינית). בעוד האות הלועזית מאופיינת בקווים מאונכים עבים ובצורות גיאומטריות שונות, האותיות העבריות מרובעות בבסיסן ומאופיינות בקווים אופקיים עבים.

כיוון הכתיבה השונה והאופי השונה מהווים אתגר בעיצוב טיפוגרפיה דו־לשונית. עניין זה יידון בהמשך. רוב המושגים המוכרים באים מעולם הטיפוגרפיה הלועזית, וחלק מהמושגים הם עבריים בלבד. בגלל האופי השונה של מבנה האותיות לא כל המושגים מקבילים.

המונחים המשמשים לתיאור פליאוגרפי של האות (מסומנים בצהוב כתמתם) אינם חלק ממילון המונחים היום־יומי של המעצב בעבודה שוטפת (אלא אם הוא מעצב גופנים).

גודל האות נמדד בשיטת המדידה באינטש (Points).
נקודה היא 1/72 אינטש או 0.353 מילימטר. הגודל נקבע לפי גובה האות (או ליתר דיוק המתכת שהקיפה אותה ביציקה), והוא גם רוחב האות האנגלית M באופן מסורתי.

כיום הטכנולוגיה שונה לחלוטין, חלו שינויים בעיצוב גופנים, שלא לדבר על שפות שונות כמו הכתב הסיני, העברי, הערבי ועוד. אין תקן אחיד למדידה, ולכן לא תמיד pt 12 יהיה בגובה קבוע.
כדי להתאים גופנים אחד לשני רצוי להיעזר בהשוואת גוף האות (x-height).

בגופן עברי שבו תורן האות למ"ד גבוה והאותיות הסופיות ארוכות, גוף האות ייראה קטן יותר. לכן אם ניקח טקסט בפרנק ריהל בגודל 12 ונחליף אותו בגופן כמו חיים שבו החורגים קצרים, הוא ייראה גדול יותר.

ולסיום הפוסט פרפראה. ליגטורה (Ligature) היא משלב אותיות. מתרחש בעיקר כאשר יש שתי אותיות דומות מבחינה עיצובית זו אחר זו.

בעברית מוכרת הליגטורה של א+ל, והיא מופיעה בכתבים החל מימי הביניים, בעיקר כדי להימנע מכתיבת שם האל. בערבית, המבוססת על כתיבה רהוטה, מקובל לדוגמה שילוב דומה בין לאם לאליף. בלועזית נפוצות ליגטורות רבות, והמוכרת בהן היא ה־& (Ampersand), שילוב של האותיות et.

עוד בסדרה:
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ב' – עימוד
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ג' – סיווג פונטים
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ד' – כרונולוגיה חלקית


הוסף/י תגובה

7 תגובות

03
זאב הררי

יפה ונכון, לרענן את יסודות הטיפוגרפיה בפני אלה שלא ידעו-את-יוסף-הקליגרף, ואת ממשיכיו - מעצבי אותיות הבלט מעץ וממתכת.
הבנת מבנה האות העברית, ולעומתה הלועזית, עשויה לסייע למעצב-לעתיד להתמודד טוב יותר עם טיפול בטיפוגרפיה בכלל ועם דו-לשוניות בפרט.
הדוגמאות המוצגות כאן, ככל שיהיו ראויות להבנת הנושא, הן כלליות ואינן מכסות את מכלול האילוצים האופטיים המשפיעים על מבנה האותיות כדי להביאן למצב של קריאות אופטימלית ושל הבחנה בשוני ביניהן. כידוע, מבנה האות אמור להשפיע על מגוון צירופי האותיות למילים, ועל התנהגותן של האותיות במשפטים, בשורות, בטורים ובמה-לא.
הדוגמאות המייצגות כאן עברית ולועזית הן קיצוניות ולפיכך מתאימות להצגת המאפיינים המבניים. אולם חשוב להזכיר, כי לא כל טיפוסי האותיות נבחנים ביניהם רק בהיותם סריפיים או נון-סריפיים. גם ההבחנה הקלאסית של אותיות עבריות כמרובעות מקפחת את שאר המאפיינים שהיו בעבר ושהתפתחו במשך השנים.
בין שאר המאפיינים של אותיות "נכונות", שרצוי לשים לב אליהם, אך אינם מודגשים כאן:
א. קווים אופקיים נראים עבים יותר מאנכיים. לכן הם אמורים להיות מצרים יותר. אילוץ זה במבנה האות אמור לחול גם על קווים אלכסוניים.
ב. באותיות וספרות המחולקות לשני חלקים על ידי קו אופקי, החלק העליון אמור להיות בעל חלל קטן יותר, גם כן מסיבה אופטית.
ג. מפגש בין שני קווים - אלכסוניים-אנכיים-אופקיים - מחייב שאחד מהם יהיה דק יותר, ולו בנקודת המפגש. יש לכך סיבות שמקורן לא רק במסה האופטית המצטברת בנקודת המפגש, אלא גם בהתרכזות אפשרית של צבע הדפוס בנקודות רגישות אלה.
ד. בדוגמאות נראות אותיות מעוגלות, או בעלות חודים, הבולטות מעט מגובה האות, כלפי מטה וכלפי מעלה. חבל שלא מסומן הסבר לתופעה האופטית הקשורה לכך.
ה. אותיות שהחלל הפתוח שלהן פונה כלפי מעלה נראות בעלות נפח גדול יותר. הפיצוי לכך יכול להתבצע בהקטנת החללים ובהצרת הקווים האנכיים, ולחלופין - על ידי ציפוף הרווחים בין האותיות הרלוונטיות.
ו. כשמשווים את האותיות העבריות לאלו הלועזיות, אפשר למצוא שלל הבדלים. מעניין להדגיש את קיומו של האסנדר היחיד בעברית (ל) ואת מתי-מעט הדיסנדרים. בנוסף, שתי האותיות העבריות החריגות, שחלקיהן מנותקים (ה, ק), והאות הקטנה התלויה (י). ההבדלם הללו יוצרים אפיונים משמעותיים בסידור טקסטים, בעיקר ביצירת כתמיות, וכמובן בעת שילוב של שתי שפות.
ז. סטים שלמים מכילים בנוסף לאותיות גם ספרות, סימני פיסוק, סימנים מיוחדים וסמלים. אמורים לחול עליהם עיקרי הכללים הנוגעים לאותיות. ספרות מופיעות צרות וגבוהות יותר, וסימני פיסוק ממוקמים בהתייחס לקו הגג, לקו האמצע ולקו הבסיס.
ח. חשוב לציין, כי טיפוגרפיה מתחילה בהכרת האותיות על שלל מאפייניהן ובהבנת האילוצים למבנה האותיות, כדי שאלו יאפשרו ליצור טקסטים קריאים, המשתתפים במכלול המופע החזותי, בפורמט המתאים ולמטרה שלשמה מיועד העיצוב.

07
י.ו.

מיוחד ממש !!!!
אני כבר שנים מחפש חומר על הנושא, וסוף סוף מצאתי,
ואם כבר, אני סופר סת''ם ואשמח מאוד אם תביאו פרק על הפונט של הסת''ם
זה יוכל מאוד להוסיף לסופרים